בשנת 1951 מתעורר נער ישראלי בן 14, דניאל אברמוביץ’, על מיטת בית החולים… עם מאה תפרים לאורך החזה. הרופאים זה עתה הסירו לו ריאה אחת. כדי לשרוד, היה זקוק ל-13 מנות דם שנתרמו על ידי אנשים זרים אנשים ששמותיהם לעולם לא יידע.
אביו, גרשון, יושב לידו ולוחש משפט שמטלטל את עולמו של דניאל:
“אתה חי רק בגלל שמישהו אחר תרם דם.”
באותה רגע דניאל נשבע בליבו: כשיגיע לגיל 18, גם הוא יהפוך לתורם דם. הוא ישיב לעולם את מה שהציל את חייו.
אבל הייתה בעיה אחת.
דניאל פחד פחד מוות ממחטים.
ובכל זאת, כשהגיע לגיל המותר לתרום דם בארץ, צעד למרכז ההתרמות של מד”א. התיישב על הכיסא, נעץ עיניים בתקרה, ונתן לאחות לחבר אליו את המחט.
והוא מעולם לא הביט. לא אז וגם לא פעם אחת אחרי.
כך, במשך 64 שנים.
הוא לא ידע אז שדווקא הדם שלו, שונה מכל דם אחר.
לאחר כמה תרומות, גילה אחד הרופאים משהו יוצא דופן: בפלזמה של דניאל נמצא נוגדן נדיר במיוחד, שמסתבר התפתח בעקבות התרופות והתרומות שקיבל בילדותו. הנוגדן הזה יכול היה למנוע תופעה קטלנית – איזואימוניזציה בהריון.
בעבר, מאות תינוקות ישראלים נפטרו מדי שנה. כאשר אישה עם Rh- הרתה תינוק עם Rh+, גופה היה תוקף את דמו של העובר.
הפלות. לידות שקטות. פגיעות מוחיות קשות.
והפתרון… היה בדם של דניאל.
הרופאים שאלו אותו אם יסכים לתרום לא רק דם, אלא פלזמה תהליך ארוך פי ארבע; 90 דקות במקום 20. משמעותו תרומות פעם בכמה שבועות, למשך כל ימי חייו.
דניאל חשב על הפחד. אבל מיד חשב גם על הילדים.
והשיב: כן.
64 שנים, דניאל אברמוביץ’ לא החסיר אף תרומה אחת.
הוא תרם פלזמה ברגעי שמחה וברגעי שבר. תוך כדי עבודה כרכבתן ברכבת ישראל, המשיך גם אחרי שפרש. אפילו לאחר מות אשתו אילנה בשנת 2005 תקופה אותה כינה “האפלה שבחיי”, הוא לא הפסיק.
כל פעם בכל 1173 תרומותיו הביט בתקרה, פטפט עם האחיות, ספר אריחים על הקיר… עשה הכל כדי לא לראות את המחט.
הפחד לא עבר.
אבל הוא המשיך לבוא.
הגורל הוסיף פרק נדיר: בתו הצעירה, תמר, הייתה זקוקה לתרופה שיוצרה מהפלזמה שלו כשהייתה בהיריון. נכדו, נועם, חי כיום בזכות הבחירה ההיא שעשה סבא עשרות שנים קודם לכן.
במאי 2018, בהגיעו לגיל 81, בהתאם לחוק הישראלי, תרם דניאל את פלזמתו בפעם האחרונה.
בחדר עמדו אמהות ישראליות עם תינוקות בריאים. כולן אמרו לו תודה בדמעות בעיניים.
דניאל התיישב בכיסא בפעם האחרונה, הפנה מבט, ותרם את תרומתו ה-1173.
משנת 1967 ניתנו בישראל מעל שלושה מיליון מנות תרופה המבוססת על הדם של דניאל. רופאים מעריכים כי תרומת הפלזמה שלו הצילה כמעט 2.4 מיליון תינוקות בארץ.
כשקראו לו גיבור, היה מניף כתפיים בצניעות:
“אני יושב בחדר, תורם דם, שותה קפה ואוכל עוגייה. אחר כך חוזר הביתה. כלום לא מסובך.”
דניאל אברמוביץ’ נפטר בשנתו בשלווה, ב-17 בפברואר 2025, בגיל 88.
כולנו מחפשים גיבורים בסרטים ובספרי היסטוריה אנשים עם כוחות על, הון או תהילה.
ולפעמים גיבור זה פשוט מישהו שמקיים הבטחה במשך 64 שנים.
מישהו שמפחד פחד אמיתי עז ומשתק ובכל זאת עושה את הדבר הנכון.
מיליוני אנשים בישראל חיים היום בזכות זה שאדם אחד חשב שלפחד שלו יש פחות חשיבות מחיים של אדם אחר.
ואתה? איזה צעד קטן אך אמיץ תוכל לקחת גם אם הוא מפחיד אותך ממש עכשיו?
