הכל נגמר, ציפי! אני צריך משפחה אמיתית, ילדים. את לא תתני לי את זה. חיכיתי שנים, סבלתי. אני צריך בן. כבר מגיש תביעה לגירושין! שלוש ימים לאריזות. כשאת תצא תתקשרי. בינתיים אני אגור אצל אמא. תזדרזי, צריך להכין דירה לילד ולאמא שלו. כן, אל תדאגי, האישה העתידית שלי כבר מצפה לתינוק! שלוש ימים, ציפי!
ציפי נשארה שקטה. מה היא יכולה היה לומר?
היא לא יכלה להרות. יעקב כהן חיכה חמש שנים, עם שלוש ניסיונות כושלים.
הרופאים הרבים שציפי ביקרה בהם קבעו שהיא בריאה. למה כל הפעם נכשלה?
היא תמיד חיה לפי אורח חיים בריא.
היום הרגישה רע בעבודה, שלחו מייל חירום, אך הכל הסתיים במהירות:
הדלת נפתחה בחוזקה, ויעקב נפל על הספה, ציפי נאלצה לשבת ללא כוח.
היא לא יכלה לאסוף חפצים, ולא ידעה לאן לקחת אותם.
עד נישואיה, ציפי גרה אצל הדודה. הדודה נפטרה, והבן מכר את הדירה. לחזור לכפר, לבית של הסבתא? לחפש דירת שכירות? מה לעשות עם העבודה?
הרבה שאלות, והן דורשות תשובות מהירות
בקריאת הבוקר, נפתחה הדלת ונכנסה חמותה, חנה כהן.
לא ישנת? טוב, זה הגיוני. באתי לבדוק שלא תיקחי איתך משהו מיותר.
הישנים של בנך אין לי צורך בהם. אנחנו נשלח לך תשלום?
איזה נימוס! עד כמה שהיית חביבה, מנומסת, שקטה והנה איך הכול נגמר. אחרי הפעם הראשונה אמרתי למייקל, היא לא תוכל ללדת.
באת להגיד לי את זה? עדיף שתשב בשקט ותשגיח עליי.
לאן את שמהרת את הכלים?!
זה שלי. נותר מהדודה, זיכרון אליה.
עכשיו יהיה כאן ריק בלי זה!
זה לא מציק לי. העיקר שיהיה נכדו שלכן.
קחי רק מה שלך!
המחשב הנייד שלי! הקולנוע, המיקרוגל כולם ניתנו לי על ידי עמיתים. המכונית שלי נרכשה לפני החתונה. לבן שלך יש רכב משלו.
יש לך הכל, רק ילדים אינך יכולה!
זה לא שלך להיכנס. איתי הכל בסדר, כנראה שה’ רצה כך.
רואה שאת לא מתחרטת! אולי עשית את זה בכוונה?
אתם מדברים שטויות. אפילו לחשוב על זה קשה.
ציפי הסתכלה על הדירה כמעט ולא נשאר דבר: מברשת, קוסמטיקה, מגפיים
נראה שהיא שכחה משהו חשוב. חמותה הקשה לה להתרכז.
היא נזכרת אין את הסטטואה הישן החתול. היה לו סוד קטן שגם בןהבעל לא ידע. בפנים היה סט של עגילים וטבעת. ערכם היה מזערי, אך הם היו זיכרון לסבתא. מייקל קרא להם בוזז. האם נזרק? כל מה שלא צריך הוא היה מונח במרפסת. ציפי פתחה את הדלת
מה שכחת? אספי חפצים ותרפי! קולה של חמותה חזרה. נפרדת מהדירה? תפרדי היטב. לא מתבגר לך שום דבר.
בסופו של דבר מצאה את החתול, הכל במקום. עכשיו אפשר לנסוע.
הנה המפתחות, להתראות. מקווה לא לפגוש אתכן שוב.
ציפי חזרה למשרד. היא הייתה עדיין בחופשת מחלה, אך ביקשה רישום לחופש.
אנחנו מרגישים איתך, אבל איך ננהל בלי אותך? שלושה שבועות יספיקו? בבקשה, תישארי זמינה, חצי מהפרויקטים יפסיקו בלי ייעוץ ממך.
בסדר. אשחרר זמן. תודה.
צריך עזרה?
לא.
אדאג לתשלום החופשה והבונוס.
תודה, זה בזמן.
ציפי לא חיפשה דירה, היא נסעה הביתה, לכפר. כמובן, לא חיכו לה אף אחד; הסבתא נפטרה לפני שלוש שנים, והיא מעולם לא הכירה את האמא, שהיא הלכה לעולם בחלקה.
ועכשיו מצאה את עצמה שאינה יכולה ללדת לבד
שעה על הכביש, והיא מגיעה לבית. עץ תפוח, ויטמיות.
בסתיו האחרון עם יעקב הם היו כאן, צלו קבב, נרגעו.
היא נכנסה לחצר, המפתח למוסך נמצא בתוך הבית.
היא פתחה את הדלת ונכנסה. השקט. על השולחן כוסות וכדורים מלוכלכים. למה בפעם הקודמת לא הספיקה לנקות?
לא, היא ניקה! אבל מישהו היה שם!
שתי כוסות, צלחות, שקיות משקה, בקבוקים של יין מיקלו של יעקב. זה לא הסתיו.
אז מישהו היה בבית, יעקב, אבל עם מי?
לא משנה, כבר לא משנה
המפתח לבית היה רק אצל ציפי; כנראה יעקב עשה העתקה. זמן להחליף מנעולים.
חיים חדשים, ניקיון, ואז אמבטיה חמה. ציפי החליטה לשטוף את כל הלכלוך, את כל העבר.
כשהיא הייתה יוצאת, נשמעה נקישה על הדלת ואז על החלון.
מי שם?
הכול בסדר אצלכם?
כן נבהלה האישה, שחשבה על ביטוח נשים.
סליחה.
היא יצאה, ליד הבית עמד גבר זר.
סליחה, כנראה הפחדתי אותך. אני השכן שלכם, ציפתי עליך כל היום.
נראה שאתם נעלמתם, ועשן עולה מהתנור. חששתי שמשהו קורה
תודה, הכל בסדר.
אתם קרובים ליעקב? הוא היה כאן עם אישתו אתם אחות?
לא, אני האישה לשעבר. כמעט לשעבר, הכל בתהליך.
הבית שלכם?
שלי.
אני השכן הזמני שלכם. עקב מצבי משפחה, גרתי כאן. חבר נתן לי מקום לשהות. גם גירושין בתהליך, מחר אהיה חופשי. אם הכל טוב אצלכם, אני אלך. אם תזדקקו לעזרה, תתקשרו. אני יוסי.
אני ציפי. חכו, אפשר להחליף מנעול?
כן. תגיד מתי, ואעשה זאת.
כמה שיותר מהר. מחר אקנה.
בואי אבחן וארכוש, אולי תקח את זה הלא נכון ואני אסע לעיר.
בסדר.
עברו שני שבועות. עוד שבוע חופשה, והגיע זמן לחזור לעיר. ציפי כבר התרגלה ולא רצתה לחפש קורת גג. יעקב לא התקשר ולא שלח הודעה, רק הודעה על תאריך הגירושין. זה היה אפילו טוב יותר היא לא רצתה לראותו.
יום שבת. ציפי קמה מוקדם, ויוסי הזמין אותה לריצה על חוף הכינרת.
להתחיל מערכת יחסים חדשה לא היה בתוכנית, אבל הליכה קלה לא מחייבת. עברו זמן נעים וחזרו לאכול. ליד הבית של ציפי עמדה מכוניתו של יעקב. נראה שהוא רק הגיע. דלתות הרכב נפתחו, יצא יעקב, ואז עזר לאישה הרה לעזוב.
ציפי ויוסי הגיעו לחלקת הכניסה. יעקב ניסה לפתוח את דלת הבית, אבל לא הצליח.
מה זה?
למה אנחנו כאן? למה נכנסנו לבית של מישהו אחר?
יעקב נדהם.
זה הבית שלנו! קראה האישה ההרה.
באמת? ומי אמר לך זאת, יעקב? הבית שלי, תעזוב.
יעקב, מה את אומרת?! מי זאת? האישה לשעבר שלך? הוציאי אותה! צעקה האישה.
ציפי ויוסי צחקו. יעקב השאיר את האישה ברכב, הם נסעו.
חיים משעשעים לו.
ובכל זאת הוא ילדה לו ילד. אני לא הצלחתי. שלוש כישלות. סליחה.
החנות לרכב קרובה.
נפרדנו כי האישה לא רצתה ילד
עברו ארבע שנים מהגירושין. פגישה מקרית עם חמותו לשעבר בסופרמרקט.
ציפי, לא מזהה אותך! ציפתי אותך כבר זמן רב. את בהריון?
כן, ציפי נגעה בבטנה העבה.
וביעקב? הכל רע. הנכדה נולדה חלשה, משהו לא תקין בקו הגבר. אשתו ברחה, השאירה לנו את הילד. ואת? הולכת ללדת לבד?
לא לבד. יש לי משפחה. יש לי זמן, הם מחכים לי.
איך? סליחה על הכל
סבלנות לכם
החמות לשעבר צפתה איך ציפי הלכה. היא הלכה עם יוסי, שהוא תמך באחת ידיו, והיד השנייה אחזת ילדה קטנה, שדומה מאוד לאמה.
אהבו תגיבו, כתבו מה חשבתם!
אם אהבתם את הסיפור, לחצו לייק, השאירו תגובה זה נותן לנו מוטיבציה לכתוב עוד!
