הכל, רונית, זה נגמר בינינו! אני רוצה משפחה אמיתית, ילדים. אינך יכולה לתת לי זאת. חיכיתי זמן רב, סבלתי. אני צריך בן. כבר הגשתי את הבקשה לגירושין! שלושה ימים לאסוף את הדברים. אם תצא, תתקשר. אני מתגוררת אצל אמי בינתיים. תמהרי, אני צריך להכין דירתנו לילד ולאמא שלו. כן! אל תתפלאי, האישה שמיועדת לי כבר מחזיקה תינוק! שלושה ימים ולא יותר.
רונית נשארה בדומייה. מה יכלה להגיב?
היא פשוט לא מצליחה להרות. אורי חיכה חמש שנים, שלוש ניסיונות כושלים במשך אותו זמן.
הרופאים שהיא ביקרה בהם כולם אמרו שהיא בריאה. למה תמיד נכשל?
רונית הייתה תמיד מודעת לחיים בריאים.
הפעם, בעבודה היא הרגישה ירודה, וקיבלה קריאה למזבח הרופאים הגיעו במהירות, אך הכל התרחש במרוץ…
הדלתות נפתחו בחוזקה ליד אורי, ורונית נעטפה במצב של חוסר כוח והתרוממה על הספה.
לא היה רצון, ולא כוח לאסוף חפצים. וגם לא הייתה מושג לאן לקחת אותם.
במהלך תקופת הלימודים ולפני נישואיהם, גרה רונית עם הדודה. הדודה איננה עוד, ובנה מכר את הדירה. לחזור לכפר של סבתא? לחפש דירת שכר? מה לעשות עם העבודה?
היו הרבה שאלות וצריך היה לענות עליהן במהירות…
מוקדם בבוקר נפתחו הדלתות ונכנסה החמות.
לא ישנת? מצוין. באתי לבדוק שלא תסעי עם משהו מיותר.
החצאיות הישנות של בנך אינן דרושות לי. נרשמים לי החדשות?
איזו חוצפה! עד לפני כמה חודשים היית עדינה, מנומסת ושתיקה. והנה איך זה נגמר. אחרי המקרה הראשון כבר אמרתי למישק שאתה לא תוכל להביא ילד לעולם.
באת להגיד לי זאת? עדיף שתשב בשקט ותשגיח עליי.
לאן אתה שומר את הכלים?
זה שלי. נותר לי מהדודה, זיכרון אליה.
עכשיו יהיה ריק בלי זה!
זה לא מדאיג אותי. שלכם יהיה נכד.
קח רק מה שאתה רוצה!
המחשב הנייד שלי! הקפוצ’ינר, המיקרוגל כולם ניתנו לי על ידי עמיתים. הרכב שלי קניתי לפני החתונה. לבן שלך יש רכב משלו.
יש לך הכל, רק לילדים את לא מסוגלת!
וזה כבר לא עניינכם. איתי הכול בסדר, כנראה שה’ רצה כך.
רואה שאתה בכלל לא מצטער! אולי זה בכוונתך כל זה?
אתם מדברים שטויות. אפילו לחשוב על זה קשה לי.
רונית הסתכלה סביב הדירה אין עוד דבריה. מברשת, קוסמטיקה, גרביים…
מתברר שהיא שכחה משהו חשוב. החמות מפריעה למיקוד.
היא נזכרת חיסר לה פסל ישן של חתול. לחתול היה סוד קטן שכלום לא ידע, אפילו בעלה. בפנים של החתול היה קופסה: עגיל ונקודה. אין לה ערך גבוה, אך היו יקרות כי מזכירות את סבתא. מישק תמיד חשב שזה בלאט. האם הוא זרק? הוא אסף את כל האובדן למרפסת. רונית פותחת את הדלת…
ומה את פה שוכחת? אספי חפצים ויוצאי! קולה של החמות חזר שוב. מתרחקים מהדירה? תאמרי להתראות. שום דבר טוב לא מחכה לך.
החתול סוף סוף נמצא, הכל במקומו. אפשר לנסוע.
הנה המפתחות, להתראות. באמת מקווה שלא אפגש אתכם יותר.
רונית הגיעה למשרדה. היא עדיין בחופשת מחלה, אך ביקשה חופשה נוספת.
כולנו מצטערים עליך, איך נפעל בלעדייך? שלוש שבועות יספיקו? בבקשה תישארי זמינה תמיד. בלי ייעוץ ממך חצי מהפרויקטים יקרוס.
אוקיי. אצליח לקחת הפסקת זמן. תודה.
צריך עזרה?
לא.
אגיד על ההטבות והבונוס.
תודה, בדיוק בזמן.
רונית לא חיפשה דירת מגורים, חזרה הביתה לכפר. כמובן, אף אחד לא חיכה לה שם, סבתא נפטרה לפני שלוש שנים, והיא מעולם לא הכירה את אמה היא הלכה ללדת.
ועכשיו, מסיבה כלשהי, רונית לא מצליחה לידה בעצמה…
שעה על הדרך והגיעה לבית. עץ תפוח, צופינים.
פעם אחרונה בחודשי הסתיו היו שם עם אורי, צלוֹנוֹ קישטו על האש, נרגעו.
רונית חנה במכונית בחצר, המפתח למוסך היה בתוך הבית.
היא פתחה את הדלת ונכנסה. הדממה. על השולחן קערות וכוסות מלוכלחות. למה בפעם הקודמת לא הספיקה לנקות הכל?
לא, היא ניקתה! אבל מישהו היה שם!
שתי כוסות, צלחות, שקיות מיץ, בקבוקי יין מישק האהוב. זה בהחלט לא הסתיו.
ברור שהייתה בבית אורי, אך עם מי?
זה כבר לא משנה…
המפתח לביתה רק ברשות רונית, כנראה בעלה עשה עותק. הגיע הזמן להחליף מנעולים. חיים חדשים, ניקיון, ואחרי זה מקלחת חמה.
רונית החליטה לשטוף כל את המולדות, את כל העבר.
כאשר התכוננה לצאת, פתק על הדלת, ואז על החלון.
מי שם?!
הכל בסדר אצלך?!
כן נבהלה האישה. ביטוח נשים
מצטערת.
רונית יצאה, והנה עומד גבר זר ליד הבית.
מצטערת, כנראה הפחדתי אותך. אני שכנה שלכם, שמתי לב אליך כל היום.
רואה שאתה נעלמת והעשן יוצא מהתנור. חששתי שמשהו קורה
תודה, הכול בסדר.
אתה קרובת משפחה של אורי? הוא היה כאן לאחרונה עם אשתו… אתה אחות?
לא, אני האישה הקודמת. כמעט קודמת, זה בתהליך.
וזה הבית שלך?
שלי.
ואני השכן הזמני שלכם. בגלל נסיבות משפחתיות כאן. החבר שלי אפשר לי לשהות. הגירושין בתהליך, מחר אני חופשי. מצטער אם אתם בטוחים, אחזיר. אם תצטרכו עזרה, פנו אליי. אני יגור.
אני רונית. חכו, אפשר להחליף מנעול?
בהחלט. תגידו מתי ואעשה.
בהקדם. מחר אקנה.
בואו נראה ונקנה, בפעם הבאה אולי תצטרכו לנסוע לעיר.
בסדר.
עברו שני שבועות. עוד שבוע חופשה והיה זמן לחזור לעיר. רונית כבר הסתגלה ולא רצתה לחפש מקום מגורים. אורי לא התקשר ולא שלח הודעה, רק קיבל הודעת תאריך הגירושין. זה אפילו יותר טוב. היא לא רצתה לראותו.
יום שבת. רונית תמיד קמה מוקדם, והיום איגור הזמין אותה לטיול על האגם.
התחלת קשרים חדשים לא הייתה בתכניות, אבל טיול קצר לא מתחייב. הם נהנו והחזרו לארוחת הצהריים. ליד ביתה של רונית עמד רכבו של אורי. נראה שזה הגיע זה עתה. דלתות הרכב נפתחו, יצא מישק, ואז סייעה לאישה ההרה.
רונית ואיגור הגיעו לשער. מישק ניסה לפתוח את הדלת של הבית, אבל לא שם.
מה זה?
למה אנחנו כאן? למה נכנסים לבית של מישהו אחר?
אורי נחרד.
זה הבית שלנו! אמרה האישה ההרה.
באמת? ומי אמר זאת, מישק? זה הבית שלי, תעזוב את האזור.
מישק, מה היא אומרת?! מי היא?! הקודמת שלך?! תוציא אותה! צעקה ההרה.
רונית ואיגור צחקו. אורי בעדינות שם את האישה בה מכונית, ונסעו.
חיים משעשעים לו.
אבל היא תביא לו ילד. אני לא הצלחתי. שלוש פעמים נכשלתי. סליחה.
פרסומות של סוכנויות רכב
עברו ארבע שנים מהגירושין. פגישה מקרית עם החמות לשעבר במכולת.
רונית, לא הכרתייך! שמתי לב אלייך זמן רב. את לא? האם את בהריון?
כן, רונית חיבקה את בטנה העגולה.
אצל מישק הכל רע. הנכד נולד חלש, משהו לא תקין בקו הגברים. אשתו ברחה, השאירה לנו את הילד. ואת? תכננת ללדת לבד?
לא, לא לבד. יש לי משפחה. יש לי זמן, מחכים לי.
איך? סליחה על הכל
סבלנות לכם
החמות לשעבר צפתה לרונית הולכת יחד עם איגור, שהיה תומך ביד אחת, וביד השנייה לחזה ילדה קטן, שדומה למישהו מהעבר…
אם אהבתם, שתפו תגובות והמלצות!
