היי, חמודה, תקשיבי, זה הולך להיות סיפור ארוך, אז קחי כוס קפה ובואי נגיד.
הכל נגמר, נועה, בינינו! אני רוצה משפחה אמיתית, ילדים. את לא יכולה לתת לי את זה. הוא היה בקול רעם, חיכיתי שנים, סבלתי, ואני צריך בן. כבר הגשתי נישואין. שלוש ימים לאסוף את החפצים. ברגע שתצאיי, תתקשרי. אני גר אצל אמא עד אז. למה למה, צריך להכין את הדירה לילד ולאמא שלו. כן, אל תתפלאי, האישה שעתידי מחכה לתינוק! שלוש ימים, נועה!
נועה נשארה שקטה. מה היא יכלה להגיד?
היא לא הצליחה להרות. דני, הבן-זוג, חיכה חמש שנים, ובחצי העשור הזה שלוש ניסיונות כושלים.
רופאים שרק נועה פנתה אליהם אמרו שהיא בריאה. למה תמיד נכשלה?
נועה תמיד חייתה חיים בריאים, תזונה נכונה, פעילות.
פתאום אחד הימים במשרד שלה התחיל הכאיב, קראו לאמבולנס, והכל התפתח מהר מדי…
הדלת נפתחה בקול רעם, ודני נפל על הספה ללא כוח.
היא לא יכלה אפילו לאסוף את הדברים, ולא ידעה לאן לשאת אותם.
בזמן שלמדתה לפני הנישואין, היא חיה אצל דודה. הדודה כבר הלכה לעולמה, והבן מכר את הדירה. לחזור לכפר של סבתא? לחפש דירה שכורה? מה נעשה עם העבודה? כל השאלות בערפול וצריך היה לענות עליהן מהר.
בבוקר מוקדם, הדלת של דירתה נפתחה, והכניסה חמותה של חמותה.
את לא ישנה? טוב, זה נכון. באתי לבדוק שלא תיקחי שום דבר מיותר.
החולצות של בנך אין לי צורך בהם. נחשב לי להחזיר את שלי?
את מתנהגת חורזת! לפני הכל היית רגועה, מנומסת, שקטה. אז איך נגמר הכל? אחרי המקרה הראשון, אמרתי למישק שהפעם לא תוכל להינשא.
את באה להגיד לי את זה? עדיף שתשבתי בשקט ותשגיחי עלי.
לאן את שם את הסדר?
זה שלי. נשאר מזיכרון של דודה.
עכשיו יהיה ריק בלי זה!
זה לא מדאיג אותי. אבל יהיה לכם ננשיא.
קחי רק שלך!
המחשב נייד שלי! קפה, מיקרוגל, כולם ניתנו לי על ידי חברים בעבודה. הרכב שלי קניתי לפני החתונה. בנך יש רכב משלו.
את כל זה יש לך, רק לילדים את לא מתאימה!
זה כבר לא עניינך. איתי הכל בסדר, חייב היה אלוהים כך.
אני רואה שאת לא מצטערת! אולי התכוונת לעשות את זה בכוונה?
את מדברת שטויות. אפילו לחשוב על זה קשה לי.
נועה חיפשה בחלל הדירה, כבר לא נותר דבר חוץ ממברשת, קרם איפור וכפכפים.
היא הרגישה שמשהו חשוב נשכח, והחמות הפריעה לה להתרכז.
ופתאום נזכרת אין שם את הפֶּסֶל הקטן של החתול. בתוך החתול היה סוד קטן: זוג עגילים וטבעת. שום ערך כספי, אבל הם היו זיכרון של סבתא. מישק תמיד קרא לזה בזבזנות. הוא שכב אותם במרפסת, חשב שהם זבל. נועה פתחה את הדלת…
מה שכחת פה? ארוזי ויצאי! קול החמות נשמע שוב. מתרחקת מהדירה? תאמרי שלום, שום דבר לא יאיר לך את הדרך.
החתול נמצא, הכל במקומו, אפשר לנסוע.
הנה המפתחות, להתראות. אני מקווה שלא אפגש אתכם יותר.
נועה נחה במשרד, עדיין במצב חופשה רפואית, וביקשה חופשה מהעבודה.
כולנו מצטערים, איך נמשיך בלי אותך? שלושה שבועות יספיקו? בבקשה, תישארי זמינה, בלי התייעצויות איתך חצי מהפרויקטים נופלים.
בסדר, אצליח להתרחק. תודה.
צריך עזרה?
לא.
אגדיר לך פיצוי ופרס.
תודה, זה ממש בא במקום.
היא לא חיפשה דירה חדשה, חזרו לכפר. אף אחד לא חיכה שם, סבתא הלכה לפני שלוש שנים, אמא לא נראתה מאז הלידה.
ועכשיו נועה לא יכולה להרות לבד…
חצי שעה בנסיעה, היא מגיעה הביתה. הדרים בפרח האורן, טוליפים בגן.
הקיץ הקודם הם היו שם עם דני, צללו על הגריל, שיחקנו בטיול.
נועה נעה ברכב אל החצר, המפתח של המוסך היה על השולחן.
הדלת נפתחה, והשקט נפל. על השולחן כוסות מלוכלכות, צלחות, שקיות משקיות קולה, בקבוקי יין של מישק. זה לא משק של סתיו.
האם היה מישק? לא משנה.
המפתח של הבית היה רק בנועה, כנראה שדני עשה שכפול. זמן להחליף מנעולים.
חיים חדשים, ניקיון, ואז אמבטיה חמה.
נועה רצתה לשטוף את כל הלכלוך, לשכוח את העבר.
כשיצאה, נשמע קפיצה על הדלת, אחר כך על החלון.
מי שם?
הכל בסדר אצלך?
כן נועה נדהמה.
סליחה.
היא יצאה, ופתחה למבולבל.
סליחה, אולי הפחדתי אותך. אני השכן החדש, שמתי עיניים עליך היום.
ראיתי שמשהו נעלם, ועשן עולה מהתנור. חששתי שמשהו יקרה לך…
תודה, הכל בסדר.
את קרובת משפחה של דני? הוא היה כאן עם אשתו את אחות?
לא, אני האישה לשעבר. כמעט לשעבר, בתהליך.
זה הבית שלך?
זה שלי.
אני השכן הזמני שלך, בגלל מצבי משפחתי. חבר אמר לי שאני יכול לשהות כאן. הגירושין בתהליך, מחר אהיה חופשי. אם הכל טוב אתן לך את עזרתי, אני יגור.
אני נועה. אפשר להחליף מנעול?
כן, תגידי מתי ואטפל בזה.
כמה שיותר מהר, מחר קונה.
אולי אני אסתכל לפני שאקנה, אולי אתה תצטרף לעיר במקום לנסוע אלי.
בסדר.
שבועיים עברו, שבוע חופשה נוסף, והגיעה השעה לחזור לעיר. נועה כבר הרגישה בבית ולא רצתה לחפש דירה אחרת. דני לא התקשר ולא שלח הודעה, רק קיבל הודעה על תאריך הגירושין. זה היה אפילו טוב יותר, היא לא רצתה לראות אותו.
יום שבת, נועה קמה מוקדם, והיום האיגור של איגור הזמין אותה לטיול לאגם.
להתחיל קשר חדש לא היה בתכניתה, אבל טיול אינו מחייב. עברו זמן נעים וחזרו לבן צהריים. ליד הבית של נועה חנה רכב של דני, ניכר שהוא נגע לו זה לרגע. הדלת של הרכב נפתחה, יצא מישק ועזר לנשים הרות להיכנס.
נועה ואיגור עברו אל השער. מישק ניסה לפתוח את דלת הבית, אבל לא היה שם.
מה זה?
למה אנחנו כאן? למה אנחנו נכנסים לבית של מישהו אחר?
מישק נחרד.
זה הבית שלנו! קראה האישה ההרה.
מי אמר זאת, מישק? זה הבית שלי, תעזבו את האזור.
מישק, מה היא אומרת? מי היא? האישה לשעבר? תפסיק! צחקה האישה ההרה.
נועה ואיגור צחקו בקול רם. מישק הכניס את החברה שלו למכונית והם נסעו.
חיים שמחים לו.
אבל היא תוליד לו ילד. אני לא הצלחת, שלוש כישלונות. סליחה.
דואר בחנות רכב קרוב, נפרדנו כי האישה לא רצתה ילד
ארבע שנים אחרי הגירושין, נפגשו במקרה בחנות סופר.
נועה, לא מזהה אותך. מעקב אחרי כמה זמן. את? את בהריון?
כן, נועה חיבקה בטן הגדול שלה.
מישק? הכל רע. הנכד נולד חולה, משהו לא תקין בקו הזכרי. האישה שלו ברחה, השאירה לנו ילד. ואת? את מתכננת להינשא לבד?
לא, יש לי משפחה, יש לי זמן, מחכים לי.
איך? סליחה על הכל
סבלנות לכם
הבעלת הסבתא הישנה התבוננה בנועה הולכת יחד עם איגור, שתמך ביד אחת, וביד השנייה החזיקה ילדה קטנה, דומה למראה של האם.
תודה שהיית איתי, רק רציתי לשתף. נשיקות!
