רוני, בואי נלך לאכול! די מנומסת על המיטה! נשמע קולה המוזר של בעלה, יותם, מעל ראשי.
ראשי היה שבור, גרון כואב עד פינה, אף סתומה! כשניסיתי לקום, הגוף הרגיש כמו קצף. אין פלא שהייתי חולה.
כל השבוע היה חם כמו קיץ בתל אביב, ובערב של לפני כן ירד שלג עם גשם אביב בחזון של חורף. מונית לא הצליחה להגיע, מה שצפוי במזג כזה. נאלצתי להגיע מעבודה באוטובוס של המרצ’ק. חיכיתי חצי שעה והאוטובוס היה מלא עד אפיק. בקושי מצאתי מקום לשבת נצלה. ואז נאלצתי ללכת רגלית מרחק של כמה בלוקים, למרות שביקשתי מיותם לאסוף אותי בדרך.
רוניק, אנחנו עם אלון נחתנו אצל אמא. נדבר מאוחר יותר, הודיע לי יותם.
כמו תמיד
כך, חזרתי הביתה רטובה וקפואה. הביטו על השעון 8 בבוקר, שבת.
יותי, תביא לי מד חום, בבקשה! ביקשתי.
מה קרה? חולה? הופתע יותם. והבוקר?
אתה רוצה להכין לעצמך? שאלתי.
מה זאת אומרת? תמה הוא. והאלון?
הוא בן עשר! ואתה גבר גדול, תכין חביתה? אולי בן המשפחה יעזור, אני לימדתי אותו לבשל. הוא כבר יודע.
את לימדת את הילד לבשל? קרא יותם בקול ברור.
כן. ומה? הוא עומד כל היום בטלפון, לא רוצה לעשות דבר. תנחה רוני.
את משוגעת? הוא גבר! גבר לא חייב לבשל, זה תפקיד נשים! נרגז יותם. טוב, נלך לבית ההורים שלך, אם את לא רוצה אותנו כאן. נבקר מחר בערב.
הגבר והאמא שלו, אחרי שבכו שוב, חזרו לבית ההורים של יותם. רונית קמה בקושי, מצאה מד חום והדליקה כיריים.
למה זה קרה? מתי נכנתי את הרגע שבו יותם היה יכול להכין גם לי וגם לעצמו, כשהיינו חולים ואיכפתיים זה לזה? מתי הכל השתנה? למה פתאום כל המטלות הביתיות הפכו לי לחובה?
המד קרא 39.2. רונית שתתה תרופה ונכנסה למיטה.
לאחר זמן קצר רעמ הקול של הטלפון ערה אותה:
רוני, למה את לא משיבה? הציפיתי לשמוע ממך בבוקר קראה בתולה, ויקטוריה אלכסנדרובנה.
אמא, אני מרגישה קצת חום, לקחתי תרופה ושנתי שוב נאנחה רונית.
איפה ויטק? עם אלון אצל אמא שלו שוב? נזעג האמה.
הלכנו עם אלון, כדי שלא נדביק. ענתה במילא.
באמת? כדי שלא נדביק תראי, אם תעשי יותר, אולי תצטרכי לשטוף גם את הכלים בעצמך! המשיכה בתור מגעת.
אמא! רונית רצתה להתנגד, אך נתקעה. היא כבר ידעה מה עומד לבוא.
לא תקרעי! לי יש זכות לכעוס. נשאתי אותך לנישואין, לא לעבד! מדדת את החום? שאלה.
כן, היה גבוה בבוקר, עכשיו פחות. אין לי כוח. השיבה רונית.
תנמכי! אבא יגיע לקחת אותך, הוא ירים אותך על הרגליים! אל תתחילי לחלות לבד. חכי ויקטוריה ניתקה.
רונית קמה בעדינות, שטפה את פניה, אספה את המחשב הנייד והחפצים, וראתה את אביה מגיע.
אוי! נופף האבא על החזה כשראה את בתו.
מה קורה, אבא? מה קרה לך? נבהלה רונית.
אה! את כאן! אמר הוא, לקח את תיק ממנה. חשבתי שכבר מצאתי את מותי! חיוורתי ברורה!
אבא, למה אתה מפחיד אותי? חייכה רונית. נזחה?
בואי נצא. אחוזי בידי, שלא הרוח תוציא אותך! הוא עזר בריצופה לעלות למכונית. את נבזה, מדוכאת, כאילו נשלחת לעבדות. מצטער, אך את נראית כך!
רונית לא הצטרפה לשיחה, הייתה עייפה.
ההורים חיבקו אותה בחום, ארוחה טעימה ושמחה של בית. ויקטוריה הטיפול ברונית עד שהחלה להרגיש מעט יותר טוב בצהריים.
היא חייגה ליותם, להודיע שלא תגיע הביתה, וקיבלה תגובה עצלה:
מה אתה רוצה ממני? אני לא יכול להביא תרופות. שתיתי בירה עם אבא. מה? היום שבת! אנחנו צופים בכדורגל. אמא רצתה לדבר איתך העביר יותם את השיחה לאמא.
רוני! את אישה! אל תתפנקי ותשאירי את גברך רעב! מה חשוב במשפחה? להאכיל אותם, לחמם אותם ולא להפריע! היא חולה קחת רק טבלייה, וזה הכל! קיינה קסיוניה אנאטולייבנה.
האם של האמא ניגשה אל הטלפון ותפסה:
יקרה שלי! גבר? חלש? חולה? איך הוא צריך להיות, חם, שבע ובלי להפריע? נמרדה ויקטוריה.
למה הוא חלש? משפחתי! גברים ככה, תמיד! האמא לא יכלה להמתין לתגובה. יותם, איך אתה?
איך? טעות! אני מרים את בתי על הרגליים. גבר אמיתי לא יכול לדאוג לאישה! אפילו תרופות לא קנה שתה בירה כן! האישה חולה והוא שמח. האם לא אהבה זה?
מה שטויות. הילדים נסעו כדי שלא יטרידו רוני. קיבלה קסיוניה. מצאתי צאצא! תרופות וטיפול! בחורה בריאה, רק עצלנית. שכחת את הגברים שלך! הם משפחה! אוקיי, אדאג לילדים! הבת שלכם שיזמר!
ויקטוריה הסתכלה בשקט על הטלפון שהשתתק.
ילדה, אתה באמת חושב שזה מצחיק? את עדיין צעירה! זה כבר מעבר. אימה נרגשה עד הלב.
באותו רגע הגיע הודעה מבעל:
רוני, שלחי לי כסף? אין לי עד המשכורת. הוצאתי על אלון. במקביל שילמתי לו את כל הכוסות וקניתי לו בגדים!
כל החשבונות של הדירה והמזון של החודש שילמתי אני. זה בסדר? נבהלה רונית מהמזיקה.
זה נכון. הדירה שלך! שלחי לי כבר, אני במכולת! בקש יותם בחוסר סבלנות.
אין כסף, השתמשתי בתרופות שקרה.
מה? המחלה שלנו יקרה! שאל את ההורים. הציע פתאום.
שאל את אמא שלך נבהלה רונית.
היא לא תבין למה הוציאתי את המשכורת יותם.
גם אני לא מבין חזר.
אני גבר בוגר, לי יש רצונות והוצאות משלי. לא חייב לדווח לאף אחד, אפילו לא לאמא! אני במכולת. שלחי, תביאי! הרגיש רוע.
לא אשלח! קצר.
לאחר שקראה שהאמא מתארת אותה קמצנית, חסרת תודה, אם רעילה ואישה רעה, רונית השיבה לבסוף:
מספיק, אמא! כבר לא צריך.
כל הערב והלילה יותם והחמות שלחו לה הודעות קשות. היא פשוט כיבתה את ההתראות.
יום ראשון בבוקר, כשכולם ישבו לארוחת בוקר, יותם חייג לתקשר:
רוני, אנחנו נשאר עם אלון אצל אמא. היא אוהבת ומטפלת בנו יותר ממך. היא אמרה שלא נדחה את הנישואין. את לא אםּה, קוזק! סיים השיחה.
זה נהדר! טוב! מה תגיב? שאל אותו איגור שמינוביץ׳.
רק נישול! לא רוצה. רונית הביטה במאכל האומלט עם חסה, והחליטה שזו סוף הדרך.
אך איך זה קשה!
מצוין! אמא, אני יוצא. ארוחת צהריים אולי לא תספיק. קרא האבא, יוצא מהדירה.
רוניקה, קחי תרופה, כבי, תנוחי. צריך להתקדם. קראה האם בחמלה.
רונית עשתה זאת. היום היה יום ראשון, מחר לעבודה. אפשר לנוח.
בשעה הצהריים קמה רונית, האבא כבר הגיע.
הנה, זה שלך. תשלפי אם תרצי. נגיש לה חבילת מפתחות חדשה.
מה? רונית לא הבינה.
החלפתי מנעולים בדירתך, אספתי את חפציו של ויטלי ואלון והבאתי למכירה, אחרי שתהיי מוכנה להחזיר להם. חשב האבא. תשארי כאן עד שתחזירי? אל תגעי בטלפון. יהיה בטוח יותר.
במטבח אם האם עסקה במאפה, חלום משותף של ההורים שנים רבות. הם לא התערבו הבת הייתה צריכה להגיע לבינה עצמה.
רונית הגישה לבקשת גירושין.
קיבלה המון ביקורת: טפח, הרסתי את המשפחה, קוזק, אם, אין ערך, חסרת תודה והזה היה עדיין הקל.
למרות כל זה הרגישה רונית שמחה, פעם ראשונה אחרי זמן רב!
ההפרדה נגשה מהר; לא היו ילדים משותפים, ולא רכוש משותף.
שנה אחרי החתונה, יותם החליט שהכי זול להביא את הבן שלו לגור איתו מאשר לשלם מזונות. לשעבר אישתו לא התנגדה.
אך הוא שכח לשאול את רונית ייעוץ, שכח להודיע. לא אכפת לו שרונית ואלון לא מצאו שפה משותפת, והבן המשיך להקשות על חייה של רונית. ויטלי שכח שהילד צריך בגדים ומזון, שכח שהדירה שאליה הוא הביא את בנו היא של רונית. הוא שכח את האישה. למה? היה נוח יותר הוא גבר! אב!
רונית? מה היא? חסרת תודה! זהו סיפורו!
אבל בית המשפט הציב את הדברים במקומם! בית המשפט שהוכן על ידי יותם, שכח הכל!
יותם ובנו גרים עם אמא שלה שמפקחת על ההוצאות ומלמדת אותם לשמור על משק הבית. שלושה גברים לא אחד! קשה.
רונית שמחה! קנתה רכב משלה כדי שלא תזדקק למוניות ברוח הרעבה.
ומה לעשות ב27? אחרי גירושין קשים?
הפתרון: לאהוב את עצמך!
