שני חודשים הוצאתי לאישה בת 56 ארוחות במסעדות. אך ברגע שהזמנתי אותה אליי המסכה שלה ירדה מיד
לפני חמש שנים התגרשתי בנחת, וחזרתי לאורח חיי כרווק בשקט. התרגלתי לבדידות, לשקט במרכז הדירה הריקה. אך בשנה האחרונה הבנתיהחזרה הביתה לבדי מתחילה להעיק.
אני בן 56, ברוך השם בריא, מרגיש חזק. נרשמתי לאתר היכרויות מתוך תקווה למצוא אשת שיחה בת זוג ושותפה לחיים. לשמחתי, כבר בימים הראשונים, יצא לי להכיר מישהי שבאמת משכה את תשומת ליבי.
הפרופיל שלה היה פשוט ונעים:
״רות, בת 56, אלמנה, מחפשת גבר טוב לב למערכת יחסים רצינית״.
בתמונה הופיעה אישה נעימה למראה, לא מתיימרת, עיניים טובות. התחלנו להתכתב, כבר בהתחלה הבהרתי: אינני רוצה רומן וירטואלי. אני מחפש מישהי אמיתית, לחיות יחד, לבשל יחד, לנסוע לחו״ל ולצחוק בערבים. היא הסכימה, קבענו להיפגש בשישי בצהריים בדיזינגוף סנטר.
הדייט הראשון היה מוצלח. טיילנו שעות, מזג האוויר היה מצוין. היא דיברה בהתלהבות על העבודה והנכדים שלה, ואני הקשבתי ברצון. אהבתי שהיא לא רכלנית ולא מדברת המון. הזמנתי אותה לבית קפה, שילמתי כמובן, כך חונכתי: מי שמזמין משלם.
נכנסנו לשלב ״הקפה והפרחים״. כמעט כל פעם אני דואג לפרחים, שוקולד קטן. בילינו יחד כל שישי ושבת הצגות, סרטים, מסעדות. אני לא קמצן, אבל אם הייתי סופר כמה הוצאתי בחודשיים לא בטוח שהייתי רגוע.
היינו הולכים להצגות הקאמרי, למסעדות בתל אביב, מדי שבוע. לעיתים תערוכה במוזיאון ישראל, קונצרט, טיול בחורשת הירקון עם פיקניק מושקע.
התנהגתי כג’נטלמן, חשבתי שאנחנו מתקרבים. היא חייכה, לקחה את ידי בשדרה ואמרה:
דניאל, כל כך נעים לי איתך, אתה כזה אציל.
ברור, זה החמיא לי.
רמזים מדאיגים כבר בהתחלה
היום בדיעבד, התנהגותה הייתה שקופה.
קודם כל, היא אף פעם לא הזמינה אותי אליה. לא לכוס תה, לא ל״רק לדקה״ תמיד היו לה תירוצים: ״מבולגן אצלי״, ״הנכד אצלי״, ״מתה מעייפות בוא נצא החוצה״. חשבתי שהיא נבוכה, התרגלת לבד אחרי שנים לבד. לא לחצתי, הנחתי לדברים לזרום.
בנוסף, כאשר דיברתי על בילויים, הייתה מירצה וצעירה. הציעה ניסוע לסופ״ש, בריכה, סדנאות אומנות. אבל כשמדובר על קירבה זוגית יוצאת ממנה ״סבתא פולניה״ נוזפת.
פעם בקולנוע, בתור אחרון במעבר, הנחתי את ידי בעדינות על ברכה. סתם תמיכה, לא יותר. ישר הסיטה את היד ואמרה בתקיפות אך בעדינות:
דניאל, רואים אותנו.
רות, חשוך כאן ולא יושב לידינו אף אחד.
זה לא משנה. זה לא מכבד. אנחנו כבר לא נערים בבית״ס.
שייכתי זאת לחינוך מוקפד. אולי שמרנית. ניסיתי לכבד את הגבולות שלה, אבל זה יצר בי תחושת חוסר נינוחות. אנחנו לא ילדים, בן 56, למי יש זמן למשחקי התקרבות אין-סופיים.
ולצד זאת, היא אהבה לפרט על מחלות כאבי גב, לחץ דם, תרופות כולסטרול. הקשבתי ברצינות, הבעתי אמפתיה הצעתי לקחת לרופא טוב. אך כשסיפרתי שאני עושה פעמיים בשבוע שחייה לשמור על כושר צקצקה בלשונה:
בשביל מה לך? תהרוס את הלב. בגילנו נחים עם ספר טוב. לשחות זה לילדים.
אבל אני לא רוצה לשכב על הספה כל היום. רוצה לחיות באמת.
רגע האמת ודיון על בושה
אתמול החלטתידי! חודשיים זה מספיק להחליט אם יש התאמה. בערב יצאנו למסעדת ״מנז׳ה״ בגבעתיים, חלקנו חצ׳אפורי, הרגשתי שזה הזמן לשיחה כנה.
לאחר הארוחה, נכנסנו לרכב שלי. בחוץ טפטף, בפנים חמים, שידרנו רוגע. החזקתי לה את היד. הפעם לא הסיטה.
רות, מה דעתך שנבוא אליי? נשב, נכין תה, נשמע קצת מוזיקה.
מיד כל גופה נדרך, הפנים התקדרו, החיוך נעלם.
דניאל, למה אתה מתכוון?
חד וחלק. את מוצאת חן בעיניי. אני פנוי, את פנויה, כבר חודשיים זוג. הגיוני לבקש קירבה.
פה יצאה בנאום שהשאיר אותי המום על גיל, בושה ו״רוחניות״:
אתה מבין מה אתה מבקש? זה לילדים. בשבילנו זה לא וזה מביך. תחשוב איך זה נראה. לי יש קמטים, לך יש קצת בטן. זה מבייש. בגילנו חשובה חברות רוחנית, עזרה הדדית, לא אינטימיות. אתה רק חושב על יצר.
לא האמנתי. יצא שאני איזו חיה גסה כי אני רוצה קירבה אחרי חודשיים של חיזור.
רות, על איזה בטן את מדברת? אני מתאמן, ואצלך הגוף יפה! למה את קוברת אותנו בחיים? מי קבע שבגיל 56 כבר רק סמיכות רוחנית נשארה?
ככה מקובל קבעה. נשים בגילי מטפלות בנכדים ובגינה. אם אסכים, אתבייש מול הילדים.
כאן נשברתי. אמרתי בכנות:
אז לא חיפשת בן זוג בכלל! חודשיים אכלת איתי, טיולים, אולמות. לא התביישת לקבל פרחים, מתנות? וכשאני רוצה זוגיות כמו שצריך את נגעלת.
פניה סמקו וגם קולה עלה:
אתה חושב שאני חייבת להתמסר בשביל ארוחות?
אני לא מדבר על ״חייבת״ השבתי בשלווה, למרות שרתחתי. חיזור אמור להתקדם למערכת יחסים, לא חבר מביא חבר עם רכב.
היא קפצה מהרכב וטרקה את הדלת. לא רדפתי. הבנתי הכל. ראיתי אותה פוסעת בעצבים, נשארתי עם טעם מר.
אני אוהב שיחות עומק, ספרים טובים, היסטוריה אבל גם אני בנאדם עם רצון לחיים אמיתיים לא מוכן להתפשר בגלל מחסומים בראש שלא קשורים אליי.
מחקתי את המספר ואת הפרופיל באתר. אני צריך זמן לעכל.
מהיום, אם תפגוש מישהי שאומרת״אין מקום לאינטימיות בגילנו״אסיים את הערב בלי להיעלב ובלי לממן.
החיים לא מסתיימים כשמופיעים קמטים. מגיע לנו להרגיש, לאהוב, וליהנותבכל גיל. אל תאפשרו לדעות קדומות לכבות את התשוקה והאור שבלב. רק מי שמוכן להעז, טועם בזקנתו שמחה אמיתית.
