החתול, נבגד, ננטש, הופנה לו עורף הכל בגלל תוצאות בדיקה. באמצע החורף, בקור
את החתול ששמו רועי מצאו בכניסה לבניין בו גר. המסכן התרוצץ אנה ואנה, מילל בעצב, שרט את הדלת המתכתית הקרה ואף ניסה לנשוך אותה. הוא נבהל מאוד מהרחוב מעולם לא עזב את גבולות הדירה. חתול בית מפונק בחום ובדאגה, רך ותמים, שניגש לכל עובר אורח: שכנים, אנשים אקראיים, מקווה שמישהו יושיט יד לעזרה. הוא התחכך ברגליים, רעד בכל גופו, הביט לאנשים בעיניים בבקשה שיצילו אותו מהעולם הקר והמפחיד הזה, שאליו נזרק היישר מהמיטה הרכה ליד הרדיאטור. אל הרחוב, לקור, לשלג ולרוח העזה.
הסיבה לסבלו היתה פשוטה וכואבת. הבעלים החליטה לאמץ חיית מחמד נוספת נתקלה במודעה על מסירת חתול גזעי ללא תשלום והתרגשה מהרעיון. האחראית לעניין דרשה לבצע בדיקות דם לחתול הקיים בבית. הבדיקה אובחנה כנשאות של נגיף הכשל החיסוני בחתולים. אף על פי שהמחלה לא הופיעה חיצונית, ולא נשקפה סכנה לבני אדם או לכלבים הגנום הוויראלי עובר רק בין חתולים.
יותר מזה, אצל רועי הווירוס היה רדום, במצב שמודגם רק במעבדה מערכת החיסון שלו שומרת עליו בריא. אבל הבעלים החליטה אחרת: “אני לא צריכה חתול חולה, אולי הוא מדבק”. היא אפילו לא טרחה לברר מה המשמעות, ולא הבינה שלבני אדם זה לא מסוכן בכלל היא פשוט השליכה את אהוב לבה לרחוב באמצע החורף.
מאבטחת הבניין הבחינה שמצבו מתדרדר: חתלתול לא התרוצץ עוד אלא שכב על השלג, מקופל. קפוא ותשוש, הוא החל להירדם ומי שנרדם בקור עלול לא להתעורר. האישה לא יכלה להתעלם; אספה אותו לחדר השמירה שלה, הניחה אותו על המעיל שלה ליד התנור וחלקה איתו את האוכל שהביאה מהבית. דייסת סולת פשוטה הפכה לארוחה שהצילה לו את החיים החום והאוכל השיבו לו את הכוחות.
מאוחר יותר, רועי הועבר לעמותה. מצבו היה קשה הוא סבל מהיפותרמיה וגם הצטנן, אך קיבל טיפול ושב לאיתנו. היום הוא בריא, חזק וחזר לבטוח בבני אדם. הוא מסורס, מחוסן ומצויד בפנקס חיסונים.
רועי עדיין צעיר, בן שלוש בלבד. הוא רגוע ואוהב, נמשך לבני אדם בכל מאודו עוטף ברגליו, מגרגר באוזן כאילו מזמר, מנדנד בראשו ו”מתנשק” כאהבה. בכל פעם קשה לו להיפרד מהמתנדבים ולחזור לכלוב. הוא לחלוטין חתול של בית נועד לדירה, לחום ולידיים דואגות.
