– אתה נגרש מהאוניברסיטה בגלל אהבתך!

Life Lessons

אתה נפל מכלום בשביל האהבה הזאת! שלחנו אותך ללמוד, לא להתחתן! חסר לנו בחור מהכפר להצטרף למשפחה הסתער אבא. החלטנו לעצור את ההתלהבות של הבן בריחוק. לפי בקשתו, יואב הלך לשירות צבאי.

אורית ארגנה את הבית. היא חילפה ניירות קיר, החליפה וילונות, ועכשיו מסדרת את המדפים במעלית הקטנה. היא אוהבת סדר, וזה נותן לה שלווה פנימית.

בפינה הכי רחוקה מצאה קופסה עם מכתבים של יואב. כמה זמן לא פתחה אותה! שכחה אפילו לנקות. אורית קראה מכתב אחרי מכתב

יואב ואורית הכירו זה את זה במכללה הטכנולוגית של חיפה. יואב היה חובש עירוני, ואורית באה מהכפר.

היא משכה אותו במראה המדהים: שיער שחור ארוך, עיניים בוהקות, גובה רזה ואלגנטי.

הם התחילו לצאת יחד. עבור אורית השקטה והביישנית, יואב היה כמו סערה. הוא כל יום המציא משהו חדש כדי לזכות בחיבה שלה השאיר פרחים לפני דלת חדר השינה במכללה, חיכה עד הלילה כדי לומר לילה טוב מהחלון. החדר היה בקומה הראשונה.

מסיבות סטודנטים רועשות, טיולים ונשיקות השנה הראשונה בלימודים רצה במהירות. הם היו תמיד יחד.

אבל יואב לא המשיך בלימודים. הוא מעולם לא היה חובב מדעי מדש, והאהבה הזאת קיבלה אותו. הוא הופעל מהקורס. זה לא הדאיג אותו.

אפנה למשרה, אחזור בלימודים במרוחב. ואז אוכל להינשא אלייך, אהובתי הסביר ליואב.

הוא קיבל עבודה במפעל והודיע להורים שהוא רוצה להתחתן. הורים של אורית ידעו מעט. היא ביקרה אותם כמה פעמים.

הוא ידע שהמשפחה תקבל את החדשות באהבה. האמת הייתה שהאב עם האמא של יואב רצו שיגתנו את בת חבריהם, זינה. אבל יואב וזינה לא רצו למלא את הציפיות שלהם.

יואב חשב שהוא ישכנע את ההורים, יספר להם על אהבתו לאורית, והם יבינו חייבים להבין שאין לו חיים בלי היא! אבל לא הגיעו לזה. המשפחה לא הבינה, והתגובה הייתה קשה.

אתה נפל מכלום בשביל האהבה הזאת! שלחנו אותך ללמוד, לא להתחתן! חסר לנו בחור מהכפר להצטרף למשפחה קרא אבא בקול חזק.

החלטת ההורים הייתה לעצור את האהבה של הבן בריחוק. לפי בקשתו, יואב נשלח לשירות.

אורית התגעגעה לבעלה. היחיד שהחזיק אותה היה המכתבים שיואב שלח מכתבים רכים ונלהבים.

פתאום, אחרי כמה חודשים, ההתכתבות נקטעה פתאום. חודש, שניים, חצי שנה וללא שורה אחת. אורית הרגישה חסרת מקום.

זה קורה, הרגשות מתקררים במרחק ניסה להרגיע אותה סתיו, חבר לכיתה.

סתיו היה החבר המשותף של יואב. באותו רגע אורית לא ידעה שסתו כתב לחברו איך הוא אוהב אותה ושמתכנן להתחתן איתה. הוא ביקש מיואב שלא יטריד את אורית במכתבים כי הם מתכננים נישואין.

אורית התפשרה, חזרה ללימודים, החלה לתקשר עם חברים. סתיו היה תמיד שם. הוא היה מאוהב בה כבר זמן רב, והפרידה מיואב פתחו לו את הדרך להתקרב אליה.

הטיפול והאהבה שסתו העניק לה היו כנים.

שיהיה סתיו שמח חשבה והיא קיבלה את הצעתו.

היא רצתה לזרוק את המכתבים של יואב, אבל היד לא זזה. היא שמעה אותם בקופסה והצילה אותם למקום מרוחק.

אורית פתחה חיים חדשים.

במקביל, הורי יואב הודיעו במהירות שהאורית נישאה לסתו.

והזמן עבר.

עשור עבר. אורית ויואב גרו באותו עיר, אבל חיו חיים נפרדים שלא נגעו זה בזה.

אורית שמעה שמועות שיואב נישא. לא לזינה, אלא לאישה אחרת. לילדו נולד בן.

אבל חייה של אורית, שקטים ורגועים, לא הביאו לה אושר. יחד עם סתו נולדו שתיים בנות. הטיפול בילדים והעבודה הפכו למשמעות חייה. לא נשאר זמן למחשבות פנימיות.

הם נשאו כל אחד את משאלתו ללא שמחה, ושכחו שהחיים יכולים להיות צבעוניים ומאושרים.

35 שנה חלפו.

משפחת אורית התפרקה. למרות כל המאמצים, הקשרים בלי אהבה לא החזיקו. בעלה הרגיש שהיא אף פעם לא אהבה אותו. הוא מצא אהבה אחרת בצד. הבנות גדלו ועברו לחיים משלהן. שום דבר לא קשר אותם יותר.

לאחר הגירושין, הבעל השתף את יואב כיצד תכנן את הפרידה שלהם.

ליחד עם יואב, גם משפחתו נפרקה, והוא נשאר לבד.

אורית קראה את המכתב האחרון. היא בכתה ובחייכה בו זמנית. ואז הבינה כמה היא רוצה לדעת איפה יואב היום, איך הוא מתמודד עם החיים, פשוט לראותו ולשוחח איתו.

היא החליטה לכתוב מכתב לכתובת הישנה שלו, אולי הוא עדיין גר שם? אולי קרוביו יקבלו ויעבירו לו. אורית תמיד הייתה החלטית. היא כתבה מייד והזמינה פגישה בקפה מול ביתה. בלי לחשוב יותר, הורידה את המכתב לתיבת הדואר הקרובה.

למחרת היא קיללה את עצמה: למה אני לא חכמה יותר?

יואב, שבא לחזור הביתה, עבר ליד תיבת הדואר. מכתב? היום נדירים כאלה מכתב. הוא ראה שם את השם ולפתע לא האמין לעיניו. קרא את המכתב והזמן חזר לאחור.

בזמן שנקבע, הוא נכנס לקפה. הלב שלו רזה. בחלל היה ריק, רק לשולחן אחד ישב אישה.

אורית לחש בקושי אמר יואב.

כן היא הפנתה מבט אליו.

העיניים שלו זכרו את כל השנים. זו הייתה היא, בדיוק אותה אורית. אחר כך הם שוחחו, בכו והצחקו יחד.

הם יצאו מהקפה, תפסו ידיים, והבטיחו שלא להיפרד יותר.

P.S.

מאז הפגישה עברו כמעט חמש שנים. אורית ויואב חיים זה עם זה, וכל יום שעובר מרגיש כמטרה של אהבה אמיתית.

אהבה אמיתית לעולם לא נעלמת בלי סימן. עכשיו הם בטוחים בזה לחלוטין!

Rate article
Add a comment

12 − nine =