מה זה אומר התקרר? באיזו מצב הוא? קראה בקול מפוחד החמות. הוא ישן. אבל אין שם דבר, חום הגוף רק במקצת, הכל בסדר, החורף התחיל. אבל זה לא סתם חורף! זו העבודה שלך, אתה מביא מהקופה הביתה! כמה פעמים אומרת לי תשני עבודה!
רבקה נרדמה כשפתאום נשמע רעם חזק מישהו פתח את דלת הכניסה! היא גרפה בעיניים והביטה בשעון העורר רק השעה שמונה בבוקר!
יאיר, אהובי, זה אתה? שאלה רבקה מופתעת, מתבוננת בקולות שבדירה.
לא נענה. היא שמעה רק איך מישהו פותח את דלת חדר האמבטיה ואז השתשת.
רבקה חבשה חולצת בית והחלה בריצה בחסר רגליים אל האמבטיה.
היא פתחו את הדלת ונדהמה מהפתעה.
יעיר עמד ליד המראה, משך שפתיו והביט בלשונו המוצג החוצה.
רבקה, האם זה נכון שאם אדם מתקרר, לשונו לבנה? שאל הוא.
ואתה? גם התקררת? שאלה היא ברוגע חצי-שינה.
כנראה כן, ענה יאיר, ונגע במצחו בדאגה. אני צריך מד חום. איפה הוא? תן לי לשכב. אפילו מהעבודה שחרר לי. כנראה שצריך להזמין רופא.
רבקה שלפה מד חום. המד קורא 37.2. החורף נמשך, ויעיר שכב. הרופאה הגיעה אחרי שעה, והוציאלה חופשת מחלה.
רבקה התקשרה לאמא שלה:
את יכולה לאסוף את דניאל מהגן? הוא לא יכול לחזור הביתה יאיר מתקרר.
האם הייתה שמחה היא אהבה את נכדה, חיה לבדה, ודניאל היה לה שמחה גדולה.
ומה עם יאיר? משהו רציני?
לא, שום דבר מיוחד. הרופאה ביקרה, קיבלנו חופשת מחלה, קיבלו לנו מרשמים, ננוח.
איך את מרגישה? שאלה האם בדאגה.
הכל בסדר! עוד משמרת שנייה בעבודה, אבקש מהחמות לבוא בערב, יאיר יסתכל. ושבוע של משמרת שנייה. טוב, תודה, אמא, תנחנו.
אז מה לעשות? צריך מרק קל על ציר עוף, ולכן צריך לנסוע לחנות, חוץ מהבית מרקחת. צריך לקחת חזה עוף מהמקפיא, לקנות גזר ותפוחי אדמה.
במרקחת היא אספה את כל מה שצריך. בצהריים היא העירה את בעלה.
יאיר, קום, אכול מרק, רעדה רבקה על כתפו.
יעיר, מתלהב, ישב על המיטה.
אהה, אני מרגיש סחרחורת! אפשר למרק למיטה? אני לא יכול להגיע למטבח.
באמת? טוב, אביא. אחר כך תמדד שוב
הוא אכל את המרק, מדד חום עדיין 37.2. רבקה נתנה לו כדורים. יאיר פנה אל הקיר ושב לשקוע בשינה. אלוהים תודה.
כך, כדי שלא היא תתקרר מעמדים משכורת מלאים לחו”ל, אבל עבור רבקה במכולת זה קשה. המשפחה עם הלוואות, היא לא יכולה להתקרר.
היא חייגה לחמות:
איננה, יאיר מתקרר. אם אפשר, תשגיח עליו בערב. אצלנו בערב הרבה קונים, לא אוכל לתקשר איתו.
איך זה מתקרר? באיזו מצב הוא? קראה החמות בפזז.
הוא ישן. חום הגוף במקצת, הכל בסדר, החורף התחיל.
זה לא סתם חורף! זאת העבודה שלך, אתה מביא מהקופה הביתה! כמה פעמים אומרת לי תשני עבודה!
איננה, אני לא חולה! גם אתם אמרתם שיֵאיר במצב של ירדון יוכל לשכב מיד. החורף הגיע, ואני כאן לא בשביל זה
רבקה הפסיקה את השיחה במהירות. איננה אהבה להרחיב נושאים, והייתה בטוחה שתגיע בעוד שעה. טוב, תביט, והיום כבר על העבודה של רבקה.
החמות ברחה עם קופסאות של תבלינים שונים לבנה, כדי שלא יפגע. טוב, היא יודעת יותר. היא חילפה לחציית הילד למעלה, קראה:
תראה איך הוא שוכב בחולצה רטובה, הוא יחלה יותר. איך לא שמת לב?
איננה, הוא היה ישן, מה יכולתי לעשות?
רבקה חזרה לעבודה. אחרי כמה שעות היא הרגישה חולשה. כן, היא גם חולשה! אבל אסור להראות, צריך לסיים משמרת. בערב מדדה חום גבוה יותר מזה של הבעל. רצתה להתלונן ליעיר, אבל הוא היה עסוק בעצמו.
משהו מרעיד לי. אמא נתנה לי תה עם חומצית ועם דבש, כאילו יותר נעים, אבל הלילה חזר רע. מה לקחת?
אתה יודע, גם לי לא טוב
אז קח משהו, אמר יאיר והביט שוב במראה על לשונו הלבנה. כן, עדיין לבנה.
היא לא יכולה להתקרר! ואין לה לאתגר אף אחד: אם תספר לאמא, היא תתקשר כל חמש דקות עם עצות, אם לחמות תאשים, והבעל ימשיך בגל שלו.
ההחלטה הייתה לא להתלונן, לבלוע כדורים בשקט וללכת לעבודה. ההלוואות לא יעופו לשום מקום
השבוע כולו יאיר נלחם בחולשה שלו, ונראה שאין אדם יותר מצחיק אפילו כשמד חום מצביע על 37, הוא עדיין מתלונן שהוא מרגיש רע.
החמות באה תדיר עם תבשילים ותהלים. רבקה הכי לא רצתה לפגוש אותה בבית, המראה של רבקה לא היה נעים.
הבעל לא שם לב ישן בטלוויזיה, בטלפון. כשחזר הביתה, מרינה מדדה חום, ורק ביום הרביעי הכל היה תקין.
החולשה הייתה, אבל הצליחו לשרוד. יאיר שכב זמן רב, וביקש יותר אוכל למיטה, מדידת חום, להביא שתייה.
החמות אמרה שהוא היה חולה בילדות, ועכשיו הוא תפס צינון בפעם הראשונה בחיי חמשת השנים המשפחתיות, וזה היה בלתי נסבל!
החולשה הקטנה הוא חפר בקושי, תדירות מתלונן על חוסר בריאות.
בשבוע הבא שחררו אותו. דניאל נלקח הביתה. מחר יאיר חוזר לעבודה.
יושב במטבח עם כוס תה בערב, הוא מספר:
בילדות הכל היה קל יותר, ועכשיו עברתי משהו שלא תדמיינת!
מה יש כאן במיוחד? למה לא הצלחת לעמוד?
היי, היה לך במקומי! קל לדבר כשאת בריאה.
גם אני הייתה! לי היה גם, אבל אתה פשוט לא שם לב.
יעיר הביט בתשומת לב, ואז חייך במרמה, כאילו לחשף את רבקה:
מצחיק, נכון? טוב, נלך לישון!
רבקה נשפה באומללות כן, הוא לא שם לב בכלל
כך והיום, כמו בחידה האישה שהולידה, רק היא יכולה להבין מה בעל שלה מרגיש בטמפרטורה של 37כשקמו משעת הלילה, הריח של לחם טרי הגיע מהמטבח, והדלת הקטנה של הסלון נפתחה באיטיות. דניאל, עם עיניים מאירות, גרר את עצמו אל הזרועות של אמא, והשאיר את השפעת הקור מאחוריו. רבקה הרגישה שמשהו מתמוטט בתוכה לא רק חום הגוף של יאיר, אלא הקיר המגביל של ההתחייבויות שנבנו סביב חייה. היא נפתחה אל יאיר, שלחם את פניו במבט חם, ולחשה: «זה לא עוד צינון. זה הפחד מהשינוי.». יאיר חייך, קיבל את היד שלה, והרגיש איך הטמפרטורה שמסביבו מתייצבת, כמו שהמד מצביע על נורמליות חדשה.
באותו ערב, אחרי שהשולחן היה מלא במרק חם, תבשילים של החמות, והקפה של האם, כולם ישבו יחד סביב השולחן, והחלו לספר סיפורם של שבועות קודמים. כל צחוק נשמע כמו ניגון שמרפא, וכל דמעה נמסה כמו שלג באביב. החמות, שמביטה בתנועותיהם של רגלי הילדים, הציעה לכל אחד משלה: «תשאירו מקום לשמחה, אפילו כשקור בחוץ».
פתאום, בטלפון של רבקה נדלקה הודעה מבקשת: «היום אפשר לקחת חופשה מהקופה, נצא לטייל בטבע». היא חייכה, והבינה שהזדמנות הזאת הייתה חוט של אור בחשכה. הם קבעו לנסוע למקומות שקטים, להרגיש את האדמה מתחת לרגליים, ולתת לעצמם זמן להתרפא מהמתקפות של היום-יום.
למחרת, לפני שהשמש תעלה, יאיר לקח משקאות חמים, הלך אל המרפסת, והביט על השמיים. הוא נשף אוויר עמוק, וחש איך הלשון שלו משיבה צבע, לא לבן אלא ורוד קל, כאילו חזרו לו החיים. הוא חזר פנימה, מצא את רבקה מחזיקה את דניאל בזרועות, והלב שלו נקרע משמחה.
ובקצה הדרך, כאשר הם נעמדו על קו המבט של הרכבת, חייכו זה אל זה באהבה חדשה אהבה של חיבור, של קבלה והבנה שהקור שבחוץ הוא רק תחושה זמנית, ושחום הבית הוא מה שהופך אותו למקלט אמיתי. יחד, הם צעדו אל העתיד, יד ביד, עם תקווה שלפעמים אפילו הקור יכול להוביל לחום בלתי צפוי.
