מי היה כאן עושה בלאגן? תקשרי למשפחתך, שיבואו לסדר את העניינים, קראה נועה בהתמרדות. אני לא אהיה האחראית לנקות אחרייהם. מספיק לי לשוטרת מצעים אחרי החברים שלך; הם נוּשְׁאוּ לבקר אצלנו בקוטת הקיץ.
שמע, אימא שלי התקשרה, אמר יובל בזמן שהגענו לארוחת הערב. הם מתכננים לנסוע עם המשפחה לשבת של על האש.
טוב, נעים להם, השיבה נועה. למה הם באים, אם אנחנו לא צריכים? חמותי, רחל, איננה אהובה עלי.
הם רוצים רק להגיע לקוטת הקיץ שלנו, נסבירתי. אין להם קוטה משלהם, ובשבת אני צריך להגיע למוסך. זה היה ברור משם. הוספתי שהאמא ביקשה את המפתחות.
נועה נאלצה להסכים, על מה היא התאמצה אחר כך. כשהשבת הבאה אנחנו יצאנו לקוטת הקיץ, היא נדהמה מהתמונה. המקום נראה כמו אחרי סופה.
פירות יער שמורים, הרצפה בבית מלוכלכת, על הכיריים קדרה עם מרק חזק מהשנים הקודמות. הוילון במטבח רדוף מהחלון. נועה לא יכלה להבין מה קורה. בני משפחתו של יובל כבר עברו שישים.
היא הוציאה את כל מה שהייתה מרגישה אל יובל.
מי היה כאן עושה בלאגן? תקשרי למשפחתך, שיבואו לסדר את העניינים, קראה נועה שוב. אני לא אבצע את הניקיון. מספיק לי לשוטרת מצעים אחרי החברים שלך. הם נוּשְׁאוּ לבקר בקוטה שלנו.
אולי תחשבי שאת עובדת יותר מידי. תכניסי למכונת הכביסה, תוציאי ותתלי, אמר יובל.
ובפעם הבאה תדאג בעצמך! מה אתה חושב שהקוטה שלנו ומגרשנו נראים? קראה נועה ברגש.
אבל יובל לא חייג אף פעם. נועה לא דיברה איתו, ובסופו של דבר הם התאחדו. נישואיהם נמשכו רק שנתיים, נישאו באהבה, אך נועה לפעמים חשבה שהיא קודמת מידי. טרם נולדו ילדים.
החיים נמשכו כרגיל: עבודה, בית, בית, עבודה. בסופי שבוע הלכו לטייל או נסעו עם חברים לטבע. הכל השתנה פתאום כשאמא של נועה נישאה והגיעה לגור עם בעלה בעיר תל אביב. הקוטה של המשפחה נמסרה לנועה.
מאז כל בני משפחתו של יובל התחילו לאהוב אותה. פתאום מישהו מבני המשפחה רצה לבוא לביקור בקוטה. כולם יודעים שהעל האש בטבע טעים יותר!
קרובי משפחה הופיעו כאילו מאוויר: שניים שלושה בני דודים, אחים, דודות, אפילו סבתו של יובל, כולם רצו לטייל ליד הנהר ולצלוח על האש. וגם חברי יובל הגיעו.
הכול הגיע עם לינה. יובל כבר הרכיב מנגל, ונועה החלה להרגיש שעצמתי, אבל היא לא רצתה להרוס את הקשרים עם המשפחה והחברים של יובל. היה צורך לעשות משהו.
עתה, לפני סוף השבוע, נועה חיכתה בתקווה. כשהתחתנו, אמא של יובל הייתה כבר בגיל מבוגר. היא ילדה בן מאוחר, והייתה לה גם בת, מריה, אחותו של יובל, מבוגרת בעשר שנים. החמות, רחל, הייתה מקיבוץ והאמינה שכל דבר סביב משותף.
החמות והאחות מריה לקחו לקוטה הכולקרמים, שמפו, ספוגים ואפילו נעלי הבית של נועה. אז חזרה למספר טלפון של החמות ובקשה מיובל למסור את המפתחות. הפעם מריה רצתה להביא את המנהלת שלה, תכננו סוף שבוע של מנגל.
כמו תמיד, לא שאלו את נועה אם היא מסכימה.
נוֹתֵן את המפתחות לאמא, אמר יובל. הוא ידע שהתגובה של נועה הייתה שלילית בעקבות הביקור הקודם, אבל לא רצה להעלות את הנושא.
נועה הבינה שעליה לפעול, ויובל מצא את עצמו בצד אחר. אחרי מחשבות רבות, היא חייגה לאמה והתלוננה.
אחזור אליך, היא ענתה בקצרה.
כעשרים דקות אחרי, היא חייגה וסיפרה שאחותה מגיעה עם בעלה ויהיו בקוטה כמה שעות. אל תדאגי, דודה אלונה תסייע, אמרה.
נועה נדהמה. היא תמיד פחדה מדודה אלונה; בילדותה היא נשלחה כמה פעמים לביקור קיץ אצל אלונה, והזיכרונות נצברו. אולם אלונה בריסקה הייתה מאוד חכמה.
דודה אלונה חייגה בערב:
מה שלומך, נכדה? אתה שקט כל כך, מתי תתקשרי אליי? איך את מתמודדת? שאלה בקול חם. קצת להבהיל או להסתיר? והצחיקה את עצמה בציפייה.
נועה רעדה:
אמרת להם שהקוטה שלנו? שאלה אלונה.
לא זוכרת, אבל כולם בטוחים שזה הקוטה שלי, השיבה נועה.
אל דאגות, ניתוח נלך הכי טוב, קראה אלונה.
ביום ראשון חייגה החמות הזעירה. מכרתם את הקוטה? קראה. איפה הכסף? למה לא אמרתם לי?
מתברר שבת שבת הגיעו מריה עם המנהלת והחמות עם יובל אל הקוטה. קבוצת חמשה אנשים כבר צלה על האש.
מי אתם? קראה באזהרה גלי פבלובה.
ואתם, מי אתם? שאלה בקול רם האישה המארחת. מי היא בעלת הקוטה? איך קיבלתם את המפתחות?
במשפחה נוצר בלבול. האחות של יובל ניסתה להסביר על הקשר המשפחתי והמפתחות שהועברו. גלי הפיבלו נראתה לא מרוצה, ומריה נראתה מבולבלת.
בסופו של דבר נלקחו המפתחות, ובקשתה בנימוס לעזוב ולא לחזור. אחרת ייבחנו מקור המפתחות.
נועה שמעה מרחוק איך החמות צועקת בטלפון. יובל לא הבין דבר, ולא יכל אפילו להגיב.
תן לי את הטלפון, העביר יובל את המכשיר לנועה. הקוטה שלך! קראה החמות בקול רשמי.
אתם לא שאלתם? נועה ניסה לדבר בעדינות. האם החלטתם שכל מה שסביב הוא שלכם?
אתה מבינה שמריה הביאה למנהלת שלה קוטה, ואתה יודע אילו השלכות עלולות להיות? יש קיצוצים והיא רוצה לרצות אותה. אם היא תוטרם, זאת תופיע על כתפייך, קראה גלי פבלובה בזעף.
ואני? דודה אלונה היא האורחת, באה למנוחה, אתם אפילו לא שאלתם אותי. קחו את הקוטה שלנו ותשארו שם, נועה נועזת.
אחרי זה, אני לא אחזור לשם, וגם המשפחה שלי לא, נחרד יובל.
פעם ראשונה הם נווכו. יובל נפגע. מריה פוטרה. אני לעולם לא אסלח לך על זה, אמר. המשפחה שלי אוהבת אותך, ואת הרמית אותנו.
נועה הייתה בטוחה שמריה פוטרה מסיבה אחרת. פתאום הבינה שאין לה חיבה כלפי כולם. הקשר עם יובל נכנס למבוי סתום.
אמא, נראה לי שאני מתכוונת להתגרש מכם, אמרה נועה.
תחליטי בעצמך, את כבר גדולה. איפה תגורי? הדירה שלי פנתה, לך אל אלונה, ענתה האמא.
תודה, נענה נועה במופת. כנראה אשכיר דירה.
נועה הגישה תביעת גירושין, שכרתה דירה ועזבה את יובל. היא כבר לא חזרה לקוטה.
כדי שלא יפספסו עדכונים מעניינים, לחצו על העמוד! השאירו תגובות ותגובות בעידוד.
