הבן היחיד שלנו הפתיע אותנו כשהודיע שהוא רוצה להתחתן והוא רק בן 22. אני ובעלי, אסף, החלטנו שלא נתנגד, כי גם אנחנו התחתנו צעירים. אסף היה בן 22 ואני, יהל, הייתי בת 19. כנראה שזו הגורל שלו. גם הכלה מאוד מצאה חן בעינינו: נעה למדה עם אדם שלנו באותה מחלקה באוניברסיטה. כשנהיה ברור שזה רציני, התחלנו להתארגן לקראת החתונה. החלטנו שכיוון שאדם הוא הבן היחיד שלנו, נעשה לו חתונה שמחה.
כמקובל, נסענו אני ואסף להכיר את ההורים של נעה, הכלה המיועדת שלנו. על נעה לא ידענו הרבה, רק פגשנו אותה כמה פעמים עם הבן. היא סיפרה שהיא גרה עם אמא שלה, יעל, במושב לא רחוק מתל אביב. אז תיאמנו מראש עם אמה של נעה והגענו לשבת.
אסף קנה פרחים, אני אפיתי עוגה, ונסענו להכיר את המשפחה העתידית. ברגע שהגענו, מה שתפס אותנו מאוד היה החצר הנקיה והמטופחת.
הבית עצמו, אף שהוא ישן, נראה מטופח מאוד ומסודר. יעל, אמא של נעה, קיבלה את פנינו על הסף. מיד הרגשנו אליה חיבה: אישה יפה ונעימה. יעל הזמינה אותנו לשולחן. האוכל היה ממש טעים, היה ברור שהיא השקיעה. ישבנו ושוחחנו, יעל התגלתה כאישה מקסימה, אבל על החתונה לא הגענו להסכמה. יעל מיד הבהירה שאין לה איך להשתתף במימון. נעה נראתה מאוד מובכת מהמעמד, וגם אדם שלנו היה מאוכזב. הוא רצה את החתונה בעיקר כי ידע כמה זה חשוב לנעה. אני ואסף לא ויתרנו הבטחנו לאדם שנעשה את החגיגה על חשבוננו, אחר כך כבר נראה מה יהיה.
אמרנו ליעל שתזמין את מי שחשוב לה, כל אחד יגיע עם ברכה ומתנה, ומה שיהיה במעטפות זה יעזור לכסות את ההשקה לאורחים מהצד שלה. יעל התלבטה, אבל בסוף השתכנעה. ביום רביעי, ממש לפני החתונה, דפקה יעל על הדלת שלנו. הופתענו לראות אותה, הזמנו אותה לכוס תה. יעל התמהמהה, ואז הוציאה מעטפה לבנה מתיקה, והגישה לנו כסף. מסתבר שמאוד היה לה לא נעים לקחת עזרה, והיא לקחה הלוואה בבנק. ביקשנו ממנה להחזיר את הכסף לא רצינו שתיכנס להתחייבויות, הרי ראינו איך היא ונעה חיות בפשטות. אבל היא עמדה בתוקף זה מה שהיא רוצה. את החתונה חגגנו בשמחה גדולה.
הילדים היו מאושרים ממש. בחתונה עצמה יעל הפתיעה שוב: גילינו שהיא לא רק חכמה, אלא גם יפה מאוד. יעל בת 45, גרושה, גידלה לבד את בתה. בחתונה פשוט לא זיהינו אותה: עם התסרוקת, האיפור והשמלה היפה, יעל פרחה. כולם ראו את זה, כולל אחיו הצעיר של אסף רועי. רועי בן 46, גם הוא גרוש, חי כבר עשור בברלין. הפעם הגיע במיוחד לכבוד החתונה. כל הערב רועי לא הפסיק להתעניין ביעל. מיד אחרי האירוע סיפר שיישאר עוד קצת בארץ והבנתי למה… וכך קרה שיום ראשון שאחר כך שוב נסענו ליעל למושב, הפעם בשביל רועי עצמו. לרועי וליעל זה הסתדר מצוין, הם התחתנו וכעבור כמה חודשים עברו יחד לברלין. כך יעל הפכה לא רק לסבתא לנכדיי, אלא לחלק מהמשפחה בכל מובן. היא באמת אישה נפלאה, שמגיע לה כל האושר שבעולם.
