הבן היחיד שלנו הפתיע אותנו כשרצה להתחתן הוא רק בן 22, בכל זאת. אבל אני ובעלי החלטנו לא להפריע לו, הרי גם אנחנו נישאנו כשהיינו צעירים מאוד. בעלי היה קצת מעל 22 ואני בת 19 בלבד. כנראה יש דברים שעוברים במשפחה כנראה זו הגזֵרה. ומה גם, הכלה מצאה חן בעינינו: שירה למדה עם הבן שלנו באותה קבוצה באוניברסיטה. כשהבנו שהעסק סגור, התחלנו להתארגן לחתונה. לאור העובדה שאיתי הבן שלנו הוא יחיד, היה לנו ברור שאירוע גדול צריך להיות.
כפי שהמנהג מחייב, יצאנו אני ובעלי דניאל להתארח אצל אמא של שירה, חמותי לעתיד; עליה לא ידענו הרבה, למעט פגישות קצרות עם שירה ליד הבן. שירה סיפרה שהיא מתגוררת עם אמא שלה ביישוב קטן, לא רחוק מתל אביב. כך נסענו לשידוך. כמובן שהתקשרנו מראש, לעדכן על הגעתנו.
דניאל קנה פרחים, אני אפיתי עוגה, ויצאנו להכיר את המשפחה החדשה. בכניסה ישר שמנו לב לחצר המטופחת, מבריקה מניקיון.
גם הבית עצמו, למרות שהיה ישן, היה נקי ומסודר מאוד. בפתח קיבלה את פנינו אסנת, החמות לעתיד שלנו. היא מיד נכנסה ללבנו אישה יפה, מסבירת פנים ונעימה במיוחד. אסנת הכניסה אותנו הביתה, הכינה שולחן מלא מכל טוב, היה ברור שהתכוננה היטב. נפגשנו, שוחחנו, אסנת באמת התגלתה כאישה מיוחדת, אבל לסגור עניין על החתונה טרם הצלחנו. כבר בכניסה היא הבהירה שאין לה כסף לחתונה. אחרי המילים האלו היה אפשר להרגיש כמה לא נעים לשירה, וגם איתי התבאס כי הוא ידע עד כמה היא חולמת על חתונה אמיתית.
אנחנו החלטנו בכל זאת לקיים את האירוע, והבטחנו לאיתי שנארגן הכל על חשבוננו, ומה שיהיה אחר כך, נראה לפי מה שמזמן לנו החיים.
הסברנו לאסנת שכל מה שצריך זה שתזמין כמה אורחים חשובים מצד המשפחה שלה בכל זאת, אף אחד לא מגיע בידיים ריקות. מה שיתקבל במעטפות מהאורחים יכסה את הוצאות ההסעודה עבורם. אסנת התלבטה זמן רב אם לקבל את עזרתנו, אבל בסוף שכנענו אותה לתת יד לילדים.
ביום רביעי, כמה ימים לפני החתונה, שמענו דפיקה בדלת. אסנת עמדה שם עם מעטפה לבנה, מוציאה מתוכה כסף מזומן. מסתבר שאי-הנעימות שלה הייתה כל כך גדולה, עד שהלכה לבנק ולקחה הלוואה. ביקשנו ממנה שתחזיר את הכסף, שלא תיכנס לחובות הרי ראינו כמה פשוט היא ושירה חיות אבל היא התעקשה ואמרה שהחליטה בליבה. החתונה הייתה שמחה ומרגשת, הילדים היו מאושרים.
במהלך האירוע, אסנת הפתיעה אותנו שוב לא רק נבונה, אלא גם יפה ומקרינה שמחת חיים. היא הרי הייתה רק בת 45, שנים רבות גידלה את שירה לבד אחרי שהתגרשה. בחתונה בקושי זיהינו אותה עשתה תסרוקת, איפור, שמלה חדשה ממש פרחה. לא רק אנחנו שמנו לב לזה, גם כל האורחים וגם אחיו של דניאל, ארז. ארז בן 46, גרוש, כבר עשור מתגורר ועובד בחו”ל, והפעם הגיע במיוחד לשמחה. כל החגיגה ארז לא הפסיק להביט באסנת ואחרי האירוע סיפר לנו שישאר בארץ עוד כמה שבועות. כבר אז ניחשתי למה.
בשבוע שלאחר מכן מצאנו את עצמנו שוב נוסעים ליישוב של אסנת, הפעם לשידוך נוסף לאסנת עצמה. ארז ואסנת התאהבו, זמן קצר לאחר מכן התחתנו ואף נסעה יחד איתו אל התחלה חדשה בפריז. כך הפכה אסנת גם לקרובת משפחתי, וההרגשה היא שמצאה את הטוב שמגיע לה.
מהחוויה הזאת למדתי שלפעמים צריך להאמין בטוב, לתת מעצמך ברגע הנכון הדברים מסתדרים, והלב אף פעם לא שוכח חסד פשוט של אדם לאדם.
