Nos mudamos del pueblo a la ciudad en 1975. Compramos una casa de esquina en las afueras, que ya traía su regalito de bienvenida Como buenos castellanos
Life Lessons
Robaba el almuerzo del chico pobre solo para reírme de él cada día. Hasta que una nota, escondida por su madre, convirtió cada bocado en culpa y cenizas.
צאי מפה, ילדה חסרת הכרת תודה! צעק אבא, ודליה יצאה מהבית בכאב. שמונה שנים עברו מאז איבדה את אמא שלה, וכעת, בגיל שמונה-עשרה, דליה מסיימת את השנה האחרונה
תקשיב, אתה לא תאמין מה קרה למירה. אבא שלה פשוט צעק עליה, צאי מהבית, ילדה כפויה טובה! והיא עזבה, עם כל הלב כואב לה. שמונה שנים עברו מאז שאמא שלה הלכה לעולמה
Life Lessons
ככה זה קורה לפעמים אל מתן הוריו כל כך חיכו. אבל ההיריון היה קשה, והילד נולד פג. שכב באינקובטור. מערכות רבות בגוף לא היו מפותחות דַי. הנשמה מלאכותית.
“צאי מכאן, בת כפויה טובה!”, צעק אביה של יערה, והיא התרחקה מן הדירה ברחוב בן יהודה. שמונה שנים חלפו מאז שאבדה את אמא שלה, וכעת בגיל שמונה-עשרה
אני נשואה כבר עשר שנים. אני ובעלי גרים יחד בדירה בתל אביב, אותה אנחנו משלמים עם משכנתא. אנחנו עדיין משלמים את החוב, ומפחדים להביא ילדים לעולם עד שיהיו
אני נשואה כבר עשר שנים, וגרה יחד עם בעלי בדירה עם משכנתה שניה בתל אביב. אנחנו עדיין משלמים את ההלוואה, ולא מעזים להביא ילדים – קודם כל רוצים לעמוד על הרגליים.
אני נשואה כבר עשור. אני והבעל שלי גרים יחד בדירה שהמשכנתה שלה עדיין יושבת לנו על הראש. כל חודש אנחנו משלמים שקלים, אבל לילדים אנחנו אפילו לא מעזים לחשוב
“אני החלטתי שאני מתחתן,” מודיע הבן בארוחת הערב. אביו מגחך, ואמו מפסיקה ללעוס ומביטה בו. “מה אתה אומר?” היא שואלת, נבוכה. “