אני נשואה כבר עשר שנים. אני ובעלי גרים יחד בדירה בתל אביב, אותה אנחנו משלמים עם משכנתא. אנחנו עדיין משלמים את החוב, ומפחדים להביא ילדים לעולם עד שיהיו לנו חיים יציבים ובטוחים. יש לי אח, שגם הוא נשוי. הם מתגוררים בדירה קטנה בחולון. אחי עובד בשני מקומות, וגם יש לו עבודה נוספת במשרה חלקית. אשתו אינה עובדת, וכל מה שהיא עושה הוא ללדת ילדים בקצב מסחרר. כבר יש להם שלושה ילדים, וכעת היא בהריון עם הרביעי, וכבר מתכננים את החמישי.
המשפחה שלהם צברה גם הלוואות עבור מכשירי חשמל שונים. אנחנו, אני ובעלי, עוזרים להם לעיתים קרובותלפעמים עם כסף, לפעמים עם אוכל. לעיתים, לאשתו של אחי יש חוצפה לבקש דברים נוספים, וגם לדרוש אותם כאילו זה מובן מאליו.
כשהיא מגזימה, אנחנו צריכים להציב גבולות ולסרב. כמובן, היא ואחי נפגעים, אבל אחרי כמה שבועות חוזרים עם עוד בקשה. מאחר שלך ולבעלך אין ילדים, ואנחנו עומדים להיות ארבעה, אתם צריכים לתת לנו את הדירה שלכם”, היא אומרת.
ולאן נלך? שאלתי, מופתעת מהדרישה המוזרה. “תשכירו את הדירה שלכם, ותעברו לדירה שלנו,” היא אמרה בביטחון מלא. “הכוונה שאת אומרת שנשלם גם משכנתא וגם שכירות בשבילכם?” בוודאי שכן. מתי תעזבו את הדירה? היא הממשיכה, שאינה רואה את האבסורד. מקומך לא בבית משפחתי, אלא בבית חולים לחולי נפש. צאי מהדירה שלי, אמרתי לה בתקיפות. אז אני אלך ואפטר מהילד, השיבה, ויצאה מהבית בכעס.
ואכן, באותו היום, בסתר, היא עשתה זאתבחודש השלישי להיריון. הרופאים כמעט איבדו אותה. בשתיים בלילה אחי הגיע לבית החולים, והאשים אותי בכל דבר. בעלי הרגיע אותו מהר, שאל אותי מה קרה, וסיפרתי. בעלי לקח אותו למקלחת ושפך עליו מים קרים כדי שיתעורר, ואז ביקש ממנו לעזוב את הדירה שלנו.
מאותו רגע, איבדתי את אחי. פעמים רבות עזרה למשפחה היא ערך חשוב, אבל צריך גם לדעת להציב גבולות ולשמור על עצמךלמדתי שלא כל בקשה צריך לקבל, ואם לא נשמור על מה שהשגנו בעבודה קשה, אף אחד לא יעשה זאת עבורנו.
