זה היה עוד ערב שלישי רגיל בתל אביב. הקומקום רתח, גלגל”צ פזז בשקט, וריח תפוחים אפויים התפזר בבית הטקס האישי שלי לגרש קצת את החורף הישראלי הדכדוך.
Life Lessons
היא הגיעה אל הקבר הסוד ששמרה שינה הכול בית העלמין היה כמעט ריק, עטוף בדממת חורף כבדה. שמש חיוורת ריחפה נמוך על פני האופק, לא מעניקה חמימות, ורוח קרה הרימה
הביאה אילת את החתן למושב, והוא העמיד לה תנאי… יונתן ראה את האוטובוס מתקרב בשביל העפר של המושב, זרק את הכדור ורץ לעבר התחנה בכל הכוח.
הביאה תמר את החתן שלה לכפר, והוא שם לה תנאי… אורי ראה את האוטובוס מתקרב בשביל העפר שמוביל אל הכפר, וכבר השליך את הכדור ורץ אל התחנה בכל כוחו.
В тот суровый ноябрь 1941 года, когда ветер терзал голые ветви эвкалиптов, а в воздухе уже ощущалась тягость уходящей осени, дороги под Иерусалимом были
אמא, אני בבית! קראה נועה בקול, כשנכנסה לדירתם שבפתח תקווה והניחה בעדינות את התיק ליד הדלת. היא נשמה עמוק, מנסה להשתלט על החרדה תמיד פחדה מהרגעים שאחרי
Life Lessons
אני הולך, כדי שתביני את מי את עומדת להפסיד! תעשי שבוע לבד, תרגישי מה זה בית בלי גבר, ואז אולי תלמדי להעריך דאגה! דניאל דקל הטיח בצעקה וחבט בתיק התעמלות
יומן אישי, 15 שנה וסנדוויץ’ אחד לפעמים אנחנו חושבים שמדובר במעשה חסד קטן. אבל מה אם אותו הרגע הפשוט הוא המפתח לכל העבר שלנו? היום אני מרגישה צורך
Life Lessons
אני הולך, שתביני מה את מפסידה! תחיי שבוע לבד, תייללי לירח בלי גבר בבית, אולי תלמדי להעריך דאגה! רונן זרק בשיא הדרמטיות כמה זוגות גרביים לתיק הספורט שלו
יום אחד, כריך וסוד בן חמש-עשרה שנה לפעמים אנחנו חושבים שעשינו סתם חסד קטן. אבל מה אם המעשה הזה הוא המפתח לעבר שלנו עצמו? היום אני חייב לשתף סיפור אישי