דוד גרגורוביץ תמרר במבטן את אורן ברגישות של צל, כך שאורן לא הרגיש בעיניו. דוד, שכבר שני עשורים עובד במשרות ממעל, היה בחור מקצועי, חכם כמו חכם יהודי. עד כה אין שום רמז, אורן לא מזמין אף אחד לביתו, ולא עושה דבר חשוד. אבל דוד ידע שהזמן יחשוף אותו, שהאינטואיציה לא תטעה אותו לבסוף אורן יפול למלכודת.
העניין היה אישי עד מוות, נגע לדוד, למשפחתו ולבנו. כמה יפה היה כשתמר, בתו הקטנה, נולדה! כשנפלה למיטה האסורה, דוד חייך בחשאי, כי היא הייתה בת, לא בן. הוא לא הראה את הרגש בפומבי, אך בלבו השתוללה זריזות של תמר.
מה קורה? ילדתך היא בת, ולא בן. מי יהיה אליו לשוחח כשיהיה קשה? שאלו הקולות בחלום. מי ילמד אותה לחיות, מי יעצב אותה לאדם שלם?
הזמן עבר, דוד נישא מאוחר, העבודה הצפופה לא אפשרה לו לאהוב נשים אחרות. ואז פגש את אהבה, אשתו, שהיא כבר בת ארבעים, וכבר לא חלם על בנים חדשים.
יום אחד, ללא שמוש, נפל דוד תחת שליטת בתו הקטנה. היא חייכה לו לראשונה, ותפשה אותו באצבע רכה על אפו. פתאום תמר התקרבה ברגליים מתנגשות, ראתה משהו במרחב וקרעה אליו בצעקות: אבא, אבא! דוד הרים אותה ברוך, לחם אותה אל לבו והבין שהאושר של הילדה הוא הדבר החשוב ביותר בחייו. הוא נשבע לעולם לא לפגוע בתמר, כוכבתו הקטנה.
לבנה צחקה: דוד, אתה מפנק אותנו! והקנה לה מתנות, מביט בעיניה המאירות ככוכבים, מרגיש שלווה.
איך פתאום תמר גדלה? עוד לפני כמה ימים היא לוחשת לו כשמשתדלת ללכת לידו בידו הגדולה, אל גן הילדים. היא הרימה ראשה למעלה, מצצה את דוד בחיוך: אבא, כמה אתה גדול! קנה לי מדבוב?. המבט שלו ראה עצמו אלוהי. היא סיימה תיכון, נרשמה ללימודי ערב ועברה לעבודה, החלטה עצמאית. היא אמרה: אבא, הגיע זמן להיות עצמאית. בעבודה אקבל ניסיון מיד, למה לבזבז זמן?. דוד חייך בגאווה על תמר החכמה.
הפתעה אחרת קרתה. אהבה אפתה עוגה, והעיניים שלה היו כאל תיבת קודש. דוד חשב שאולי הבנות מבקשות לקנות לו משהו, אבל לא הייתה תחושה אחרת שלא חשב עליה מעולם. תמר רק בת עשרים.
אבא, חייכה תמר, והניפה קובלן בלתי נראה של אבק מהכתף, רוצה שאת אכיר לך מישהו, רק אל תדאג. אורן נחמד, אנחנו מתכננים להגיש בקשה. הזמנתי אותו לתה היום, הוא מתקשר!
אהבה פתחה את הדלת וקיבלה: ערב טוב, באו שלום, שמחה לפגוש אותך, אורן, ואני אהבה וולודימירבנה. זה אבא של תמר, דוד גרגורוביץ. דוד הנהן, לחץ על ידו של אורן, והרגש יבש במחזיקו.
קול אחר, קול ההיגיון, שאל: למה אתה מתנגד? אתה לא רוצה שתמר תהיה מאושרת? הילד שלה נאה, ידו חזקה, למה אתה רוצה שהיא תישאר עם המשפחה שלך לשאר החיים?
דוד, שלא רצה לשמוע את הקול, קבע כי אורן אינו ראוי לבתו, והחליט לבדוק אותו בתשומת לב מופרזת. בתוכו נרקם תכנית: יחשוף את האמת ולא יאפשר נזק.
כמה שבועות לאחר מכן, דוד ישב ליד ביתו של אורן במכונית המשטרה שלו, מצולם בערפל הלילה. הוא רדף אחרי אורן אחרי שכלל אותו מהחזרה הביתה, בחשאי, כדי לבדוק אותו.
בפתאומיות הוא ראה בחזית המדרכה בחורה קטנה עם ילדה קטנה בידה. הוא נגע בידה של האישה, לקח ממנה תיק והחלה ללכת יחד אל פתח המדרכה, והן נעלמו מאחורי הדלת. הנה, זאת האמת!
דוד חשב שאורן מזויף, אך תחושה של היכרות בחייו היעורים שלו גרמה לו לחשוב שאולי הוא היה כמוהו בצעירותיו פתוח ופשוט. אולי היו לו ספקות מיותרים?
תמר קיבלה את אביה בחיוך: אבא, שבוע לפני החתונה שלנו! הזמנו קפה עם אורן, אני ממש שמחה. דוד הביט בתמר, מבולבל, והבין פתאום שחיפש אחר חתן, לא באתגר. הוא נבין שהאמת שלו תמר מאושרת.
תמר המשיכה: אבא, מחר יגיעו הוריו של אורן, יפגשו אותנו בערב. הם נשארים אצלם. היום בערב תבוא סבתא עם בתה, נטליה, מהעיר אחרת, בעלה בחו”ל, הוא יגיע מאוחר.
בחתונה, דוד ריקד עם לבנה כאילו הוא שוב צעיר, והחליט שהזמן לשקול חשדות הוא עבר. הוא ישלב עבודה וחיים בחכמה.
שנה אחרי זה נולדה נכדתו של דוד סרגיי, תינוקת קטנה, שהפכה לדוד סבא מתרגש עד הדמעות. חלומותיו התממשו, ומצא סוף סוף עם מי לשוחח בנושאים של גבר, והבין שאורן הוא בחור נהדר, בחור של המשפחה.
הנכדה סרגיי גדלה, מרעישה את האולם בקריאות, ובקרוב תלמד לדבר, תסתכל סביב ותדע שהחיים מלאים שמחה. דוד לא אומר לאף אחד על חקירותיו של אורן, אלא משאיר זאת בסוד לבני המשפחה הקרובים.
החיים חולמים, והדמויות מקבלות משמעות רק במעגל האינסופי של הזיכרון.
