“תתרחקי ממני!” קראה נועה אל תמר, שעיניה היו מלאות דמעות. “תבני לך חיים משלך בלעדיו!” “אבל גלעד הוא בעלי,”
בת החכם הנאלמת בימי החורף של 1932, במושב עין הגפן, אף אחד לא ספר ימים. אנשים ספרו חופן קמח באוצרות, שבבי עצים בתנור, ודפיקות ליבם האם עוד פועם הוא, או שמא הפסיק.
Todo el mundo tiene una esposa encantadora, y yo he acabado con una metepatas de campeonato. Iba por ahí presumiendo, diciendo a diestro y siniestro que
בתקופת החורף של 1932, במושב קטן בצפון ישראל, אף אחד לא סופר את הימים. האנשים סופרים רק חופנים של קמח בסל, שברים להסקה בתנור, ודפיקות הלב שלהם האם עוד פועם?
קציצות של חמותי אני וגילי נשואים כבר שלוש וחצי שנים, ובכל הזמן הזה, היא ביקרה אצל אימא שלי בגבעתיים לא יותר מארבע פעמים. בדרך כלל רק בחגים קפיצה קצרה
קציצות של חמותי נחום ועדינה נשואים כבר שלוש שנים וחצי, וכל אותן שנים עדינה ביקרה בבית חמותה, דבורה, אולי ארבע פעמים בלבד. תמיד בימים מיוחדים, ראש השנה
Hoy quiero escribir sobre una etapa especial de mi vida. Ángela y yo nos cruzamos por primera vez en Valladolid, durante uno dintre los viajes de trabajo de ella.
את זה אומרים תמיד: ככל שזוגות יוצאים יותר זמן יחד לפני החתונה ככה הנישואין שלהם פחות טובים הכירו את תמר וליאור הם ניהלו זוגיות שבע שנים, אבל אף פעם לא
קציצות של חמותי נעם ועדינה היו נשואים כבר שלוש וחצי שנים, ובמשך כל הזמן הזה עדינה הייתה אצל חמותה אולי ארבע פעמים סך הכול. וגם זה רק בחגים הגדולים, באים
המרד השקט של גליה. סיפור ״גליה, אני כבר לא יכולה,״ הקול שבקע מהטלפון היה חד, לא התחננות אלא גזר דין. ״אין לי לאן ללכת. את הרי אחותי.״ גליה עצרה באמצע המטבח