«Jeg har kun brug for en mand i weekenden, ikke for livet jeg har allerede fået mit liv på plads», sagde jeg engang, da jeg var 52. En åben og ærlig holdning
25אוקטובר 2026 היום נרשם ביומן כאחד מהימים שהזכירו לי כמה תבניות של מחשבות נבנות רק עד שהן נפרקות. אם כך, תראי את הכפריות שבך! חייכה חייה, עוברת במעבר
יום חמישי, 2 ביולי 2026 היום היה קר, ולבבי היה כמו ריב בּבכיס חם מבחוץ, קר מבפנים. מה, שׂרף, נצא לטייל? אמרתי לעצמי בקול עמום, בעוד שאני מתקן את הרצועה
טוב, רוזי, נלך, מה דעתך? גרגר אלי כהן, מתכוונן רצועת הליכה ממחרה ישנה. הוא זיז את הז’קט עד צווארו, והתחבא מהקר. פברואר הזה היה קפדני במיוחד שלג עם
Jeg er 66 år gammel, og hele livet har jeg troet, at familien er den vigtigste ting i verden. Jeg gik aldrig rundt med store forventninger.
טוב, שׁוּקי, בוא נצא? גרגר אלי, מתקן ברכת רצועה ישנה משולש חבל. הוא סגר את המעיל עד צווארו, זקף כתפיים. פברואר הזה היה קפדני במיוחד שלג רטוב, רוח חודרת עד העצם.
«אני צריך גבר לסוף השבוע, ולא לחיים, כבר סידרתי את עצמי טוב מדי» זו העמדה הפתוחה של אישה בן52. «צריך שנזוז יחד». «למה?» «איך בכלל? אנחנו כבר מבוגרים».
יומן, 2 ביולי 2026 היום אני מרגשת את עצמי עם האמת הפשוטה שמציצה מאחורי כל ההתלבטויות האחרונות: «אני צריכה גבר לסופי שבוע, ולא לחיי היוםיום, כי כבר סודרתי לעצמי מצוין».
«אני צריכה גבר לסופישבת, ולא לחיים. אני כבר סדורה יותר מדי», כך אומרת האישה בת חמישים ושתיים, בלי מסווה. «עלינו לחיות יחד». «למה?» «למה בכלל?
בגילי שישים ושש, במשך כל החיים האמנתי שהמשפחה היא הדבר החשוב ביותר. לא חיפשתי הרפתקאות גדולות או קריירה מלהיבה רציתי פשוט להיות נדרשת, לחוש קרבה לילדי