מגיעה לך האמא, תתארגני! מתקיים סנטימן שכל ילד במקלט מחכה לשמוע את המילים האלו, אבל אורית מתרסקת מהן כמו משוגע. תזזי, למה את יושבת? שרה לוי, האחראית על
ליה, האישה שנישאה לאורי, הייתה הראשונה והאהובה. אורי שמר עליה במשך תשעת חודשים, הלך איתה למכללה, קיבל אותה בכניסה ויצא איתה אל ביתם. במזג אוויר קפוא, הוא
איזה טף בגיל ארבעים ואחד! קרא לי לבן זוגי בזמן שהייתי מדברת עם בתינו. בגיל שלך כבר סבתא! עֲבִדִי, אל תדעי שטויות. טוב, זה מה שאתה אומר והנה הוא אומר שאתה מתעקש.
אני לא מבשלת יותר בשביל כולם! רק בשבילי ובשביל אנה. למה אתה מתעצבן? קרא יותם בעצב. כי בבית שלנו, כמו שהבנתי, כל אחד לדאגתו. אז תחיו כך! אמא, איפה האוכל שלי?
אני לא ארד למוסד אחרי שלושים שנה, אחרת תיפול עליי הדיכאון. תנו לאלה שהיו שם כל שנה, הם אפילו לא מרגישים כמה השתנו קראה בטון חצוף בטלפון של חברה אחת, תמר.
יום שלישי, 31 בדצמבר היום חזרו על עצמו כמה סצנות משנתיים קודמות, והייתי צריך לרשום אותן כדי שלא אפסיד את המשמעות האמיתית של מה שקרה. יש לנו בעיה, בקרוב
יום שלישי, 12 באוגוסט 2024 היום קיבלתי שיחה של שׁולמית היא קיבלה החלטה חדחד ערכית שלא לחיות איתי יותר. היא דרשה ממני להעביר את ההודעה לביתיאמא, נטע סטפנוביץ’
**יומן, 10 ביוני 2026** היום ישבנו אני והאםחמה על המיטה הישנה בחדר הקטן שלנו בכפר שומרון. שנינו לבושים בחום, חורף קפואתי חודר דרך החלונות, והמחיצה החמה
אַתְּ לֹא חֲבֵרָה שֶׁלָּנוּ, אָמְרָה חַם הַמּוֹלֶדֶת וְהָשִׁיבה אֶת הַבְּשִׂירָה לְתַרְנְקָלָּה. אורלי עומדת קִבּוּד לְפִי הַתַּנּוּר, בְּיָד שֵׁרֶה רֵיק.
היי, אז שמעת? אתמול הייתי עומדת לפני השער הקטן של הבית המשפחתי, משענת את הגב על גדר חביות. רצהתי מהר מהאוטובוס, מרגישה כאילו נשרפתי, ולא היה לי עוד כוח.