בזכרוני הרחוק, לפני כמה שנים, חוויתי ערב שעד היום משתקף במחשבותיי. הייתי בן ארבעים ושמונה, והספקות של גיל זה רודפים אותך כמו צל אחר צהריים קיץ.
אחרי כמה פגישות, בת בגיל חמשים, הזמינה אותי לביתה. בערב, כשישבנו לאכול, הרגשתי שהגעתי למקום שאינני מוכן אליו. נסעתי אל אורלי עם בקבוק יין ובמצב רוח ילדותי
היי, אז את שומעת, קודם כל תדעי שיש לי קצוות של 48, ואני חושב שכבר צריך להיות יותר חכם, להבין רמזים, להרגיש אנשים ולא לבנות ארמונות בחולות אחרי כמה פגישות.
Kære dagbog, I dag stod jeg ved indgangen til den lyse, solbelyste stue i vores nye hjem på Fyn og så min svigerdatter, Signe Nielsen, træde ind.
15אוקטובר 2026 היום חזר לי לראשונה את זיכרון העונה שבה מצאתי את הכלב על כביש האזור הצפוני של תל אביב, באוגוסט הקודם. הוא היה גור רטוב, קטן מאוד, מושג על
במהלך אוקטובר, דוד מצא כלב גור על קצה הדרך. הגור ישב על שפת הכביש הראשי, רטוב וקטן ממש, והביט במכוניות החולפות כאילו מצפה למישהו מסוים. דוד היה בדרכו לבית
אורן לוי מצא אותו על הדרך באוקטובר. גוזל קטן היה יושב על צד הדרך, רטוב וקטן עד כדי כך שנראה שהוא מחכה למכונית מסוימת. באותו זמן אורן נסע לשדה חיטה ברחבי
**Dagbog 2. februar** I dag vågnede jeg i den kolde, regnogsnemorgen, som februar i København ofte byder på: vinden snurpede ned gennem de små revner i
אז תראי לנו את הכפריות שלך! חייכה מרי, עוברת על סף האולם הרחב והמאור באור השמש הערביים הרך. ברגע שהיא ראתה את אורית, היא נחרטה. את עובדת רוֹזְרְתָה ראשית?
יאללה, תראה לנו את הכפריות שלך! חייכה לי אמא, מרימה רגלו על מדרגות האולם הרחב המלא באור ערב רך. כשראתה את שילה, היא נדהמה לרגע. את עובדת רו”