Life Lessons
פתחו את התיק, עכשיו! במצלמה ניכר הכל, אין בריחה! התרסקו! המילים חתכו את האוויר. במפעל נעליים של בית קפה בתל אביב, רעש המכונות נקטע פתאום.
היי, ראיתן, הבחורות, האישה שבחדר שלנו? היא כבר בת משקפת אמרה אחת, קולה רועד כמו צליל פעמון ישן. כן, שערה הפך לכסף. כנראה שיש לה נכדים, אבל היא כאן רק כי
En mi recuerdo de los años pasados, recuerdo a Doña María de los Ángeles sentada en su humilde caserón de piedra, el aire impregnado del olor a humedad
Temprano para morir Recorría las calles de Madrid bajo la noche, tambaleándose después de una generosa copa de licor. ¿A dónde había llegado?
הזיכרון של חיי היה תמיד קשור לאורית כהן, הסבתא היחידה שהייתה לי. היא חייתה בכפר קטן בטבריה, מקומית שבה החיים נעים משוק קטן, דרך הבית ולבסוף חזרה לשער הכפר.
אורי גר בבניין משושה בתל אביב, קירותיו דקים כלקח נייר, וכל תינוק של שכן מהדהד במזגן. הוא כבר מזמן אינו מתפלא כששכנים דוחפים דלתות, אינו מגיב לשערוריות
Yo recuerdo, como si fuera ayer, la tormenta que se desató en el Hospital Universitario LaPaz, en Madrid, hacía ya varios años. Todo comenzó cuando la
Recuerdo aquel día de la boda de Lidia, la joven cartero del pueblo. ¡Ay, qué boda! No fue una celebración, sino una amarga desgracia. Todo el concejo
הקשבתי לשיחה של בעלי עם חברו והבנתי למה הוא באמת נישא אליי כמה אפשר כבר לשטוף לי את השדיים, תמר? סליחה על הישירות, אבל אין לי עוד סיבולת! זה וורניאק! אתה מבינה מה זה?
יום חמישי, 12 ביוני 2025 במפגש המשפחתי השנתי על שפת הכינרת, בת השש שלי, צופיה, נגדה בעיניים בקשת להמשיך לשחק עם בת הדוד, שירה, בת ה12. מהספקתי תחילה, אך