שיעורים לחיים
הייתי יוסי, ופתאום מצאתי את עצמי ללא אישה. היא לא הצליחה להתאושש מהילודות האחרונות. אין זה משנה אם אתה מצטער או לא, נותרו לי עדיין חמשה ילדים.
יום חמישי, 12 ביוני 2026 היום חזר על עצמו שוב ושוב החיים כאן בחלקה של קיבוץ משמרת. לפני כמה חודשים איבדתי את אשתי, לא מצליחה להחליף את הלידה האחרונה;
יום חמישי, 12 ביוני 2026 בוקרי קמתי עם ריח קפה שחור ותפוחי תמר שטוחים על השולחן. היום ישבתי במרפסת הקטנה של הבית בכנרת, שויתי סיגריה והסתכלתי על השמש
נטע כהן הייתה מטגנת בצלחת קציצות, כשקול דפיקה רך נגע בדלת. מי זה? קראה בקול רועד, כשהיא פקחה את הפתח. בפניה עמדה אישה בגיל דומה, מבט חודר. שלום, את נטע כהן?
נורית הכינה ארוחת ערב כשפתחה דפיקות פתאומיות על הדלת. נורית? קראה קול זר, פניו של הזר נראו כשל חצי-שנה. כן, מי אתה? שאלה נורית, מבטה מתנגש בחלום.
מתי נוכל לעבור לבית החדש שלכם? שאלו החםחמות בקו הישר. לא הבנת? נזרה תמר. אם כבר סיימתם הכל, הרי שבכוונתכם לתקשר אותנו בקרוב, נכון? המשיך אורן.
יונתן הכין ארוחת ערב במטבח הקטן של דירתו בתל אביב, כשפתאום נשמע דפיקה בדלת. שלום, את יעל בנתי? שאלה אישה זרה בקולה חם. כן, ואני? חייכה יעל, מרימה את ראשה מן הסיר.
גילה מתפארת בבית שלכם, רוצה לראות על מה הזקתם כל כך הרבה כסף אמרה רות בןאורי בחיוך מזדווג. ארבע שנים ארוכות עברו כאשר אורית ויוסי עבדו בבקיעה על בניית
אַבִיגֵּאל, לְאַחֲרוּת, לֹא קָרָה כָּל מַה שֶׁהָיָה חוֹשֵׁב! לְגַבּוֹן, פַּעֲמִים גָּבְרוֹת עוֹבְרוֹת מִשְׁקָלָה בִּטְעִים וְאֵינָה מוּסְכֶּה לִהְיוֹת בְּטַח.
הנאומוּת של החופה ששינתה את הכול 4אוקטובר2025 היום, בערב של חופה בתל אביב, קיבלתי את הע microphone ונגעתי בו ברגישות. הלב שלי דפק בקצב מהיר, כמעט שלא שמתי