נורית הכינה ארוחת ערב כשפתחה דפיקות פתאומיות על הדלת.
נורית? קראה קול זר, פניו של הזר נראו כשל חצי-שנה.
כן, מי אתה? שאלה נורית, מבטה מתנגש בחלום.
אני אהובת בעלך, הכריז הזר במבט קפוא.
של אורי? חידדה נורית במחשבה.
של אוריה, תיקן אותו.
אתם מתחרים באותו אהוב? ואני מפריעה לאושר שלכם? חייכה נורית בחמלה משוררת.
מה הוא אמר לך? שהילדים קטנים, והוא לא יכול לעזוב אותם? שאל הזר.
לא הוא אמר שעלי לחכות, עד ש עד שאביך ייעלם אמרה בחשאי האישה.
נורית קפאה מהקול, והאיש לא הבין איך אביה נכלל כאן.
נורית המשיכה להכין את האוכל, ופתאום נשמע עוד צלצול.
מה קורה? כולם יודעים על צלצול, חשבה בחלום בזמן שהיא פותחת את הדלת. פני הזר נראו בגיל דומה לה.
שלום, קוראת אליך נורית? שאלה הינה הפתעה.
נורית, ואת מי? נאלמה נורית, נזכרת במעט.
אינך יכולה להכיר אותי. אני מכרת טובה של בעלך.
של אורי?
של אורייה
אפילו כך? אף פעם לא הייתי מופתעת כשאתה קורא לבעלי “אודי”. כבר התרגלתי. אבל באמת, עד היום אף אחד לא בא אליי כך בחופשיות איך אוכל לכנות אותך?
קוראים לי גלית אתה מבין יש כאן עניין
אל תדאגי, גלית! האם את אהבת את בעלך? והאם אני עומדת להפריע לאושר שלכם?
איך ידעת?
אני כבר לא הראשונה שמדברת כך ואני אומרת לך, אני לא מחזיקה אותו, אתה יכול לקחת אותו היום מה הוא אמר? שהילדים קטנים והוא לא יכול לעזוב?
לא, זה לא מה שאמר. הילדים שלנו גדולים, סטודנטים.
אם כך? האם אני חולה, והוא חייב להישאר איתי כי הוא ישר? אני בריאה לחלוטין.
הוא אף לא סיפר לי את זה.
מה נותר? אולי בפירמות יפטרו אותו, כי בפרק המשפחתי אין מקום לגירושים? הוא מרוויח, והבוס שלו לא מודאג מהיחסים בינו לבין העובדים?
אתה מדבר שטויות הוא אמר שעלי לחכות, עד ש עד ש עד שאביך ימות
נורית נעמדה קפואה. אביה, שכבר היה מעל שבעים, תמיד שמר על בריאותו, ועתה לא היה מתכנן לשקוע לעולם הבא.
אתה מתבלבל
לא, הוא אמר שאורייה, ברגע שאברהם יצא לדרכי השמיים, הוא יפנה ממך.
למה לא לפני? הוא אומר שהוא מודאג בגלל אביך? אביך לא יעשה לו שום נזק, אני מבטיחה.
הוא מכבד מאוד את אביך, אבל אם אביך ימות, אתה תעבור לדירתו
מה? איך הוא מעז? אביי מרגיש טוב ואני מקווה שהוא יחיה עוד שנים רבות ואני לא עומדת לעזוב את ביתי, זה רכוש משפחתי שאני לא הולכת להעניק לאורי!
אז למה אתה אומר שהדירה תצא לו, ואת תקח את הבית, הרכב, המוסך ותברח?
מעניין, מעניין למה לא חיכית עד שהכל יקרה והגעת אליי היום?
אני כבר לא צעירה, רוצה למצות את שמחת חיי במלואה ולא משנה לי אם לבעלי יש דירה או לא, נוכל לחיות אצליי.
הגיוני. מה אתה רוצה ממני?
רק שתרשה לי לשחרר את אורייה אלי יותר מזה, אין לי מה לבקש.
קח אותו
איך?
פשוט אני לא מחזיקה אותו לא מחזיקה אותו אף פעם, אם כי בתחילה אהבתי אותו מאוד, קיוויתי שהוא יתייצב, ואז נחשבתי שהילדים צריכים אבא, ואז לא חיכתי למשהו חשוד בהתנהגותו וקיוויתי שהקשרים לשני הצדדים יסתיימו. הסתיימו.
טעית, בטח אז תתני לו ללכת? בכנות?
ברור אתה אפילו יכול לאסוף את חפציו עכשיו
לא, מה אתה אומר אני לא יכולה לשאת, הוא ייקח אותם מתי שירצה תן לו ללכת
אל תדאגי, היום אשחרר אותו! חכי, מחר אבקש גירושין, ואחלק את הרכוש באופן הוגן כפי שהשופט יחליט אני לא מבטיחה להחזיר לו את הדירה היא שלי, קיבלתי אותה מסבתא, והשיפוץ בוצע על חשבון הוריי אבא שמר על כל הקבלות, הוא מדוקדק מאוד אבל אין לך דירת מגורים משלה?
יש, אל תדאגי, אורי לא ישאר ברחוב.
אני לא מודאגת, הוא תמיד מתאקלם טוב.
להתראות, נורית
להתראות, גלית. אני מקווה שלא ניפגש יותר.
גלית הלכה ונורית התחילה לאסוף את חפציו של בעלה היא לא רצתה לריב איתו, רק ידעה איך לגרום לו לעזוב בעצמו הוא יחשוב שהוא יכול לחזור בכל רגע, כמו שהיה, אך לא כאן.
זה צריך לעלות על הדעת הוא יחכה עד שאבי ימות, ואז אשחרר לו את הדירה איזה שטות ואני אשמה! שנים של קבלה של הרפתקאותיו, והוא חושב שיכול לעשות מה שהוא רוצה
אורי, שחזר מהעבודה, לא שם לב לשום שינוי במצב האישה, חוץ מכך שסירבה לאכול איתו. אבל הוא לא דאג לכך. הוא תכנן שתאכל ארוחת ערב מובהקת, ואז יוצא ל”ההליכה הערבית”, ובסוף יחזור לבית כרגיל.
יקירי, תודה על הארוחה, אני אלך להסתובב
זהו לך, לך! חשבה נורית.
כמובן, אהובי, הליכה בערב היא חשובה במצבך.
למה אתה מתלונן? אתה כבר מעל חמשים
מה? אני עדיין
יקירי, למה אתה מספר לי? אתה כבר לא זה שבחיוני.
נורית, תפסיק
ומה? אתה כבר מלא שיער אפור
איזה אפור? אני עדיין צעיר!
אל תטעה את עצמך, תסתכל בעין למציאות אתה מזדקף, כמו שאני גם.
אתה בטח לא מתבגר ואני עדיין נראה מצויין, והנשים רואות זאת.
באמת? נראה לי שבקבורה של אוטובוס אתה מכריח אחרים להניח מקום לא כך?
מתי זה היה? איני זוכר.
אני זוכרת, כי כמה פעמים הציעו לי נשים מקום לשבת.
מה הם אמרו?
“שבת, אדוני קשה לך?”
אתה מתבלבל, נורית זה לא קרה.
איך לא קרה? אולי זיכרונך מתחלף? באורך הגיל יש כאלה בעיות, והתרופה היא גלולות.
אתה צוחק עליי אני עדיין באותו מצב!
זה נכון, אנחנו כבר שנתיים ישנים בחדרים נפרדים
ואז?
שום דבר, פשוט הבעיות שלך נראות בגיל, זה קורה. הפיטור של פטריק, חביבי, עדיין טוב בעניין, הוא גם בגילך ויש לו חשק לחזור אליי.
מי מדבר?
פטריק כשחלפתי לחדר אחר, חשבתי שכדאי לעשות שינוי. אין צורך בטיפול בגיל, ואני עדיין צעירה. כך פגשתי את פטריק
באיזה גיל? מה פטריק?
אהובי, הכל מבולגן אמרתי לך שאתה כבר שנה אינך נמצא בחיי, אפשר לקרוא לך שכן? אבל אני לא צריכה זאת אני מצערת עליך אז צא, סדר את מחשבותיך וחזור, נדון בעתיד.
מצטערת עלי? אנחנו שניים אם אתה רוצה לדעת
לא רוצה אתה מתכנן ללכת, אז לך.
נורית, אני עוזב אישה שמחשיבה אותי כזקן לא יכולה להיות לצידי! זה מדכא אסוף את חפציי, אל תצפה למחילה הייתי מוכן לסלוח על פטריק, אבל על הפגיעה שלך אני לא יכול.
יקירי, הציוד כבר ארוז אם שכחת משהו, תחזיר לי, ותלך עם אלוהים. אולי אינך תגיע לרגע שבו אבא שלי יעזוב את העולם.
למה זה רלוונטי?
אין זה רלוונטי, רק אמרתי לך, אהובי, הלך. אני מקווה שלא תתנגד לגירושין.
איך? אני לא מתכוון לשתף אותך בכל.
ואין בעד מה. הוא אינו שייך לדירה הזו.
הדירה?
כן, זו…
אנחנו לא נחלק אותה?
לא, היא לי מסבתא.
אבל גרתי שם 25 שנה
מזל טוב, זה היה מנצח דירה שבה השיפוץ בוצע על חשבון חמותי וחמי
בכל זאת חזרנו לשהות שם בחופשות
זוכר? עדיין לא הכל נעלם כשבאו, הכל היה מוכן אבא חיבר את כל החוזים ושמר קבלות אתה לא יכול לומר שהדירה השתנתה הרבה במהלך נישואינו.
באמת? חשבתי
בטח, אין כאן חכמים רק אמת אחת, והיא היום יותר ברורה. לך לשופט, תקבל מה שמגיע לך, ותמשיך לחיים חדשים, שבהם יעריכו אותך ויחשיבו אותך צעיר וחזק.
אורי לקח אחת מהתיקים, רץ מהר החוצה הוא רץ אל גלית, שחיכתה לו בציפייה.
למחרת, נורית הגישה תביעה לגירושין. אורי לא התנגד, אהב לחיות אצל גלית, שהקיפה אותו בטיפול ובמחמאות, והזכירה לו שהוא גבר צעיר ופעיל. בחלוקת הרכוש, השופט הוציא לו רכב ומוסך, והעניק לנורית בית קיץ.
אחרי שמכרה את הקבע, נורית נסעה עם אביה לתל אביב, משם לבאר שבע, ואחר כך לכפר ים. אברהם הפדורוביץ’ מרגיש מצוין ולא מתכנן ללכת לשמים בקרוב, כי חיי היום יום שלו מלאים בצחוק ובתרבות.
חצי שנה לאחר מכן, גלית הבינה שאורי משקיע ערבים ארוכים בטיולים, והחליטה לעקוב אחריו היא חזרה, אספה את חפציו של אורי והוציאה אותם אל פני הדלת, אך הוא, שחזר “מההליכה”, ניסה להשיג הבנה מגלית, והיא לא נעה לכיוון הדלת.
אחר כך, אורי פנה לנורית הוא כבר לא דאג לה שהחשיב אותה זקנה.
היא חושבת, כך היא חושבת וצריכה לי חדר, חשב הוא, מתקרב לבית נורית.
השכנות סיפרו לו שנורית איננה בבית, היא יצאה עם אביה לשם אחר, והוא לא ידע לאן ללכת אולי למוסך? שם יש אור, אפשר לתקן את הביוב, אפילו לבנות חצר קטנה באביב המוקדם, הקיץ עוד לפניו.
אולי ימצא בחורה פשוטה, כי הוא עדיין צעיר.
