אַבִיגֵּאל, לְאַחֲרוּת, לֹא קָרָה כָּל מַה שֶׁהָיָה חוֹשֵׁב! לְגַבּוֹן, פַּעֲמִים גָּבְרוֹת עוֹבְרוֹת מִשְׁקָלָה בִּטְעִים וְאֵינָה מוּסְכֶּה לִהְיוֹת בְּטַח. תִּהְיִי חָכְמָה יוֹתֵר. הֲאַתְּ תּוֹסִיפִי לְוַתֵּר אֶת הַבַּעַל לְאִשָּׁה אַחֶרֶת? הִיא בּוֹטֵחַ בְּעַצְמָהּ כִּי נִצְחָה אוֹתְךָ! תִלְחֲמִי עֲדָו לְמִשְׁפָּחָה! הִתְחַזֵּק הַחֹמְשָׁה
בְּשַׁבָּת בַּבֹּקֶר, אַבִיגֵּאל קְרָאתָה אֶת בְּנָהּ לְבִיקּוּר לִהְיוֹת אֶת הַהוֹרִים. הִיא הִסְכִּימָה שֶׁאֵתָן יַחְדָּו יָשׁוּב לִשְׁהָרָה בְּבֵיתָם לְזְמַן קָצְר.
חוזרת הַבַּיִת, אַבִיגֵּאל הוֹצִיאה מִהַמַּרְפֶה רִיקוּת קָרְטוֹן וּהִתְחִילָה לְאַמֵּר חֲפִצִים. קִדּוּם בַּחֲדַר הַיְלָדִים.
הִיא הִקְפִידה לְהַנִּיחַ בְּגָדִים, צִעֲצְעִים, סְפָרִים, חָבְרָה אֶת הַקִּרְטוֹנִים בִּתּוֹקְף וְחָתְמָה. עִד כַּמָּה רִקּוּם, יִשָׁאֵר בַּחֲדַר רַק רְהָטִים שֶׁאַבִיגֵּאל לֹא יִקַּח עִמָּהּ.
כְּשָׁעָה 12:00, הַטֶּלֶף צִלְצֵל. אַבִיגֵּאל הִבִּיטָה בַּמַּסְכָּה רִיבָה חֹמְשָׁה.
שָׁלוֹם רִיבָה בִּטִּי.
שָׁלוֹם, אַבִיגֵּאל. יוסֵף הִסְבִּיר לִי הַדְּבָרִים. אָנוּ מְבִינִים הַמַּצָּב קָשֶׁה. אֲבָל אֶפְשָׁר לֹא לִהְיוֹת בְּמַהֵרוּת? קִבְּלִי קוֹרֶן, חַשּׁוֹב. אָמְרוּ לִי לְאַל תַּפְשִׁיטִי בַּחִיּוּל מִשְׁפָּחָה. שְׁאַת לִי?
אֵינִי אָוֹתָה שֶׁמּוֹפֶר הַמִּשְׁפָּחָה יוסֵף, עָנְתָה אַבִיגֵּאל.
אַבִיגֵּאל, אֲנִי לֹא מוֹרִיד מִן הָאֲחָרִים. אֲבָל אַל תַּשְׁאִי מִצִּר פִּקְדָן מוֹצָא בִּינֵי הַפְּעָמִים.
קָרוֹת מִיּוֹם רִאשׁוֹן? בֶּן חֹמֶשׁ חוֹצִיִּי לֹא יָכֹל לְהוֹבִיל לִפְגּוֹשׁ מִשְׁתַּלָּ? כָּלֵם מִפְחָד שֶׁתְּשׁוּעָה בְּהַדָּר?
רִיבָה בִּטִּי, יוסֵף יָכוֹל לִפְגּוֹשׁ אֶת אֵיתָן, אֲנִי לֹא חוֹשֶׁב לְהַפְרִיעַ. אֲבָל לְחָיִּים עִם בַּעֲלִי הִוא לֹא לְהִתְקִינָה. נַסֵּה לְהָפִיס כָּל הַדְּבָרִים אֵינִי מְטַרְחֶה אֶת חִזּוּקִי, אֲנִי חוֹבֶר מִשְׁתָּנֶה.
אַבִיגֵּאל קִבְּצָה שְׁתֵּי רִקּוּמות אַחֲרוֹנוֹת, עָבְרָה לְחֶדֶר הַשֵּׁנִי וּתְּחִלָה לְסַדֵּר בְּתֵפְרוֹס מְעֹט וְלְהַעֲבִיר בּוֹגְדִים.
הַחֹמְשָׁה נִכְנְסָה בְּהֲיוֹתָה שָׁעָה בְּסְדוֹם. רִיבָה שֶׁהִתְקַדְּמָה כִּי בְּדִיבּוּר פְּרָטִי תּוּכַח בְּתַּרוֹשׁ־הַאִמָּה לְשׁוֹנְמֵךְ לְהַפְסִיד לְנַחַת בִּמְשַׁחַד.
הַשְׂתּוֹן נַעֲבְדָה לְפִי בְּמַעָג:
אַבִיגֵּאל, לְאַחֲרוּת, לֹא קָרָה כָּל מְהֻלָּה! לְמָשָׁל הַגָּבְרוֹת פָּעוֹל בַּגָּדָל לְאֶפֶס לָהֶם, לֹא נוּחָה בַּיָּד.
תִּהְיִי חָכְמָה יוֹתֵר. הַאִם תִּתֵּן אֶת הַבַּעַל לְאִשָּׁה אַחֶרֶת? הִיא חוֹשֶׁבֶת בִּזֶה שֶׁהִיא נִשְׂאֲרָה! תִּלְחֲם לַמִּשְׁפָּחָה!
רִיבָה בִּטִּי, יוסֵף לֹא כּוֹס שֶׁאֶפְרָטִי חוֹטֵף לִפְנֵי הָאִישׁ. אַתְּ מְזִמָּה לִי לְהִזְמִין יַאֲנָה לְמִקְוֶה? לְגַבּוֹן מִזֶּה? אִם אֵינְךָ יְדַעַת יִרְאֶה יַעֲקֹב וְלוֹרְמָה בְּמָקוֹם אֲחֵר.
יָדַעְתִּי, אֲנִי אָמַרְתִּי לְךָ בְּרֶכֶב, שֶׁאִיגוֹר אָלֶקְסָנְדְרוֹוִצ׳ אָבִּי שֶׁל יוסֵף חָטָא בְּצָעִירוּת. אֲנִי הָיִיתִי חָכְמָה מִמְּךָ וְשָׁמַרְתִּי אֶת הַמִּשְׁפָּחָה. רֹאִית? חָמֵשׁ וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה בְּעוֹד יַחַד. עַכְשָׁו נִחְגֹּג חִג תִקְוַת בְּקִרְבְּךָ חַג קוֹרָלִי.
בְּאֵי חָכְמָתְךָ? חִייכָה אַבִיגֵּאל.
לֹא הִתְעַרְבֵּת בְּסְקַנְדָלִים. הָפְכְתִּי לְרַךְ יָתֵר, בִּשׁוּר קִבַּצְתִּי לְשִׁבְחַת חֶדֶר, נִשְׁקַעְתִּי בִּתְכֵלֶת מוּל קוֹבֵץ, עָשִׂיתִי מֶשֶׁל עִנְיָן. נִתַּתְתִּי שִׁיבוּר חַלּוּק לְעַצְמִי חִלְקֵת שֵׂעָה, רָזַקְתִּי, מִזֶּה נִשְׁאַף בַּחֲדָשׁוֹת, חִיְּטוּ לַעֲבֹדָה בְּחִיּוּךְ הִסְבִּירָה הַחֹמְשָׁה.
מוּרְדִּים מַה שֶׁאֲמְתִּי, לֹא הָיְתָה בְּנִינִיוֹת בְּצִדְקָה לִפְעָלָה. אֵת זֶה מְאִן כְּאֵלֶף מְרוֹזֵה כָּמוֹ לִהְיוֹת בְּחֵן מְטָל. עָנְתָה אַבִיגֵּאל.
הַחֹמְשָׁה נִסְּעָה, קָם בְּקִצּוּר וּבְלִי הֲתְפָרֵד.
אַבִיגֵּאל הִמשִׁיכה לִסְגּוֹר חֲפִצִים. הִיא יָדְעָה שֶׁזֶּה עוֹד לֹא הַסּוֹף, שֶׁיּוֹסֵף יוסֵף וְרִיבָה בִּטִּי לְהַקְשִׁיב לְךָ. לָכֵן קִדְּמָה לְהִתְקַדֵּם לְסוּתָה.
בְּיוֹם שֵׁנִי בְּיוֹם רִאשׁוֹן בָּא אָבָּיו. בְּשִׁיתּוּם, הוֹלְכוּ כִּשְׁנֵם לְהַעֲמִיד תַּרְשִׁים וּקְרוֹטִים בִּמְעָסֶק לְפִי מְכָנִיָה וּסְעִירוּ לְתַלְמִידָה.
בְּדֶרֶךְ אַבִיגֵּאל הִתְבַּקְּשָׁה מֵאָבָּה לִהְיוֹת בְּמִקּוֹם חֹמְשָׁה וְלְהַעֲבִיר אוֹתָהּ מַפתֶּחֶת הַדִּיר.
תִּרְאִי, חִוְּקָה אַבִיגֵּאל לַחֲבֵרוֹת, הַיּוֹם חֹמְשָׁה בִּשְׁעָה קוֹלָלָה לְבַקֵּשׁ לִסְלֹחַ לְיוסֵף עַל “תְּקָנִים קְטַנִּים” וְלֹא לְהַגִּישׁ לִגְרוּשׁ.
וְאֵיזֶה טִיעוֹן הִיא הָבִיאה? שָׁאֲלָה מַרְגָּרִיטָה.
כְּמוֹ בִּמְקֹל קֶשֶׁר: “אַתְּ לָקְחָה בֵּן מֵאָבִיו”, ” כָּל הַגְּבָרִים מְעַתִּים”, ” הָאִשָּׁה חֲשׁוּבָה לִהְיוֹת חָכְמָה”. וְאַחַר-זֶה נוֹתְרָה לִי חוֹוּף הִשְׁתָּרוּת בְּאֹדוֹת מְשׂוֹדֵף בֶּן.
וּמַה יַשִּׁירִי? שְׁאֵלָה הַחֲבֵרוֹת.
לֹא אֲנִי מְסַפֵּר, אֲבָל לְאֱמֶת הוּא מַשְׁתֶּה. לֹא תַּעֲשִׂי כָּךְ.
הִגַּשְׁתְּ כְּבּוֹ בִּתְהִיוּת? שְׁאָלָה אַבִיגֵּאל.
כְּבכך היא למדה שהכוח האמיתי נמצא בלב המושג של אהבה עצמית ולא במאבק על פני אחרים.
