גילה מתפארת בבית שלכם, רוצה לראות על מה הזקתם כל כך הרבה כסף אמרה רות בןאורי בחיוך מזדווג.
ארבע שנים ארוכות עברו כאשר אורית ויוסי עבדו בבקיעה על בניית בית שני קומות בפרברי תלאביב. כל השעות הפנויות נשרפו בתיקונים, ובסופו של דבר, אחרי שנים של חיסכון, ההעברה הסתיימה.
עם שלושת הילדים, אורית ויוסי נחתו בפתאומיות במבנה החדש, מצפים לחיים משפחתיים שלווים. הכל היה מתוכנן להיטיב, אם רק האמאחמות, שהייתה בטוחה שהבניית הבית הייתה בזבוז, לא הייתה מתעוררת פתאום.
בדיוק כשמתקיימת ההעתקה, קרובים וחברים נזמנו לבקר; במשך שני חודשים נכנסו כולם, חוץ מאמא של יוסי רות בןאורי.
הקרובים והידידים לא יכלו להסתפק במראה הבית, והחדשות הגיעו במהירות אל האישה.
בבית של יוסי ואורית אין רק קירות, יש איזשהו פֶּסֶל! חייתה אחותה של רות, מרים, והוסיפה: קלטת?
עדיין לא, זה לא עדיין הגיע, השיבה אורית בקול מרוחק.
אותו ערב, שלא יכלה יותר לשאת, כתבה רות לבנה וביקשה תמונות.
גילה מתפארת בבית שלכם, רוצה לראות על מה הזקתם כל כך הרבה כסף חייכה רות בקול משולב של חצוצרה.
יוסי, בלי לחשוב פעמיים, שלח לאמו כמה תמונות. ברגע שקיבלה אותן, האמאחמות העלתה מיד תסכול:
מעניין, למה אף אחד לא מזמין אותי? כל המשפחה כבר ביקרה, ואני לא
אולי כי חשבת שהמלאכה שלנו היא שטויות ולא בנייה? חייך יוסי.
הו, למה את מזכירה את העבר! מי שמזכיר עיניו נוראות, חייכה רות במתח.
ואלה ששוכחים משני, השלים יוסי בקפדנות.
כדי שלא יישאר נושא זה במרכז, חזרה רות לשאול על המיקום:
שלחי לי הודעה עם הכתובת, אני רוצה לבוא, נפקה בקול פקודתי.
יוסי ענה, וביום שלמחרת קרבה רות לביקור.
אורית, שלא קיבלה שום התראה מראש, נדהמה מההפתעה.
יוסי, למה לא ידעתי? שאלה בקול תוהה.
לא חשבתי שתארז את עצמה כל כך מהר, פתח ידיו, והופתע הוא עצמו מהמהירות.
רות הגיעה עם פירות למתוקים, ובדרך עצרה בחנויות וקנתה שלוש טבעות של שוקולדה, שהקפיצה את עיני אורית.
התנהגותה של אם יוסי לא הפתיעה, שכן מעולם לא חיפשה קשר עמוק עם הילדים.
היא חקרה את הבית מבחוץ ומבפנים, ופניה חשפו חוסר שביעות רצון.
יוסי לא הבין מיד מה בדיוק הריחק ממנה, עד שהוזמנה לשולחן ושתתה שני כוסות שמפניה.
למה אני צריך לחיות בדירת קיפוד, בעודה זו בחורה במרעה של בית כפרי משוטטת כמלכה? שאלה רות בקול עמוק.
ומה הבעיה בדירה? זוכרת שמכרת את הקטנה שלנו, וקיבלנו שני חדרים? בנוסף, אני מעביר לך חודשים של שבעאלף וחצי שקלים. מאיפה אתה רואה אותי קיפוד? נאנח יוסי.
חושבת שאני לא מודה לך? מודה! אבל גם אני רוצה לחיות בבית! המשיכה רות בכעס.
אמא, כולנו חלמנו לבנות את הבית של החלום, ובנו אותו. למה את כאן? פרש יוסי.
מה אומרת למה אני כאן? האם לא הייתי מי שגידל ואחזיק אותך? האם לא מגיע לי הפאר הזה? למה אינני מוזמנת? תגרמה רות באיבריות.
אורית, שבפני רות נפתחה השיחה, הוסיפה ברמז חשוד:
יוסי, ההסברים שלך חסרי פשר. האישה הזאת רק מקנאה באושר ובבית שלנו. היא רוצה רק להרגיש עליונה
יוסי הביט באשתו, מבין את תוקפנותה, אבל הרגיש אשמה כלפי אמא:
קשה לי לשמוע את זה, אמא, באמת. אבל הבית הזה בנינו בשבילנו. יש לך דירה יפה של שני חדרים, שבה את חיה בנוחות
חיים בנוחות? תן לאשתך לשהות שם, בריאות, ואני אשלט כאן! קיבלה רות ברגש.
התגובות של האמאחמות לא התאימו לשום מסגרת; מילותיה עוררו בת אורית רגישות ושנאה:
רואה, יקירי, איך רות מודה על עזרתנו? תגרה, מתלוננת, מזלזלת בתפקידי בתוכנו
במקום לענות, רות חימקה באוויר, סגרה את עיניה, ושפכה עוד כוס שמפניה.
כדי לשוחח ברצינות, יוסי הזמין אותה למרפסת.
אמא, באמת, קשה לי לשאת את הלחץ והאכזבה שלך. אינך סבתא טובה, והאופי שלך עושה איתך שיחה בלתי נסבלת. במיוחד אורית סובלת, והילדים מנסים להימנע ממך, ולכן לא אדבר על משק בית משותף או על העברת הבית אליך.
אוי, סבתא רעה? אולי פשוט אינך יודעת למקם את סבתך? נענעה רות.
הקשיבי לי, אמא. הבית שלנו הוא סמל לאושר המשפחתי, ואני לא אתן לך להרוס אותו! הכריז יוסי.
למה אני צריכה להרוס? זה רק תירוץ של האישה שלך, נכון? כבר הבנתי שהרגשות שלי לא מעניינים אף אחד! כולם חפים מפשע, רק אני אשמה! רות הביטה בתום לב, נחרת שפתיה והזמינה מוניות.
חצי שעה אחרי, האישה הכועסת והמבוהלת יצאה מהבית הקיצוני, בלי להיפרד מאף אחד.
מאותו רגע, הקשר עם יוסי הפך למתוח. היא לא רצתה לסלוח, כי הוא העדיף את של משפחתו על פני שלה.
חודש אחרי, צלצול בלתי צפוי של רות גרם לסערה גדולה.
היא החליטה למכור את דירת שני החדרים ולרכוש בית. מצאה קונים, אך כשנסגרה העסקה, התברר שהדירה שבעליה הוא יוסי עצמו.
רממת אותי! מכרת את הדירה הישנה, והרשמת אותה על שם עצמי! נאנחה רות. הותאמת אותי לגמרי!
אולי כי הוספתי הרבה כסף לרכישת שני החדרים? מה לדעתך, היה לי זכות? שאל יוסי.
הכל נלקח! הכל! קראה רות במרפוז, ונתלה.
מאז, היא נעלמה, וכל ניסיון של יוסי ליצור קשר נזנח בכוונה.
—בבוקר הבא, אורית מצאה את השולחן ריק, וקולה של רות נעלם מהקירות כשדמעותיה נמסו לתוך אור היום.
