Life Lessons
תקשיב, אני חייבת לספר לך סיפור שלא יוצא לי מהראש. דמייני סיטואציה כזו: אמא בלי בית, שכל מה שהיא רצתה באמת, משהו כל כך פשוט זה להעניק לבת שלה עוגה ליום הולדת.
Life Lessons
Когда я увидел очередной сюрприз, который принес домой я, моя жена, Эмдана Леви, так смеялась, что три котенка, выбежавшие на шум, мгновенно спрятались за ее ноги.
– מישהו בבית? שירה קראה כשהורידה את הסנדלים בכניסה, וגנחה באושר קל. יפים, אין מה לומר, אבל כמה שהם לא נוחים! נלכדה בחיצוניות שלהם, אבל לא חשבה איך
אימוץ יש מישהו בבית? נועה דילגה לסלון, התירה את הסנדלים ונאנחה בהקלה. יפים אמנם, אין על מה לדבר, אבל עד כמה לא נוחים! נשבת ביופי החיצוני, והייתי צריכה
יומן, 21 במרץ היום חזרו אליי זכרונות עשר שנים לאחור, כשצפיתי במקרה ברגע בלתי נשכח במסעדת פלאפל קטנה בפאתי רמת גן. ישבה שם אישה בשם רחל דגן עם שני ילדיה
בדיחה – נועה! נוּני! אפשר להעתיק? הלחישה של רוני התפשטה בכל הכיתה, ונורית ויקטורוביץ’ הרימה את העיניים מהיומן שמילאה. –
Mi amiga de entonces acababa de cumplir veinticinco años. Era joven, delgada y de una belleza extraña, como esas figuras que ves en algunos cuadros olvidados del Prado.
הלצה טליה! טלי! תני להעתיק! הלחישה של יעל התגלגלה בין השולחנות כמו רסיס גשם בירושלים של חורף, וירדנה המורה הרימה מבט מהמחברת הכחולה שלה, עם שארית מהקפה של עשר.
בדיחה – רותם! רותם! אפשר להעתיק? הלחישה של עידית נסעה בין כל השולחנות בכיתה, והמורה מירית הפסיקה רגע למלא את היומן. – דגן, מספיק כבר! תכתבי בעצמך! –
Life Lessons
מאבטח הביט בי בעיניים אדיבות אך החלטיות, כמו שמסתכלים על מישהי שבטעות הגיעה לכתובת הלא נכונה. השם שלך לא ברשימה. עמדתי מול שער הבית הגדול בסביון, עם קופסה