שיעורים לחיים

ציפורה קפאה, מחזיקה במרקר קטן ואלגנטי, והאצבעות שלה נפתחות באופן אוטומטי מהפתעה. הכלי העץ, עם חיכוך עדין, פלט על האדמה היבשה והסדוקה. לפני שהייתה לה אפשרות

Kære dagbog, I dag stod jeg stille med en lille, fin rive i hænderne, og fingrene spredtes af sig selv, som om de forsøgte at finde frihed i den overraskelse, der ramte mig.

אלונה לוי עמדה בחצר עם כמה מרפסות קטנות בידיה, והקצף שבקצות האצבעות נפתח באדממה. המחרשת העץ הקטנה נפלה ברעש קל על אדמת החול היבשה, השברה שכבות של קרקע פגומה.

Lærke stod helt stille med de små, elegante rivehoveder i hænderne, og fingrene spredtes af chok. Den træspade med den bløde klang ramte den tørre, sprukne jord.

הייתי מקשיב לבקעת הקפה של אֲבִישׁג כששמת לב שהיא לבשה את החולצה הטובה ביותר שלה החולצה הקרמית שהקנו יחד לפני שנה, ליום הולדתו, וגם נעליים חדשות.

אורלי הרגישה שלדיי שדוד לבש את החולצה האהובה עליו אותה החולצה הקרמית, שרכשו יחד לפני שנה לכבוד יום הולדתו ונעליים חדשות שנצצו ברמקול של החלום.

Jeg har stået i fødestuen på Rigshospitalet i København, da Lise Andersen gik ind med den første store nyhed i sit liv hendes første barn.

Vagn blev smidt ud. Igen. Tredje gang i hans korte liv. Heldet var altså ikke på hans side. Han var kun et år gammel, men allerede fra tre familier skulle han ud.

קמת למחרת הלילה, רונית הרגישה ריקנות ליד הצידה. מבולבלת היא שלפה את ידה, בקווה לגעת בחום המוכר של בעלה, אבי. אבל השינה לא חזרה, והאדם שצפוי היה לשוב למיטה

היי, את בבית? קרא לי אבי כשנכנס לדירה. אני במטבח, השיבה דנה. היום היא חזרה הביתה מוקדם והחלה להכין ארוחת ערב. אבי התפשט, ניקה ידיים והלך למטבח. למה אתה לא מתגאה?