Author: Alejandro García
מכתב לאבא נו, נעם, איזו טיפוס אתה! לא ציפיתי ממך לכזה דבר! טליה כבר לא שמרה על נימוסים, ושפשפה את האף בשרוול החולצה. החולצה הזאת, היפה, אמא שלה תפרה לה.
Life Lessons
יואו, יש לי סיפור לספר לך, באמת, זה כאילו לקחו סרט דרמה ישראלי ושמו אותו אצלנו בשכונה. תקשיב, משהו מתורף. תאר לך שיש צהריים שקטים, השמש בדיוק באמצע השמיים
הדהוד האהבה שלא נגמר תתרפא מהר, ייללה הדס בעודה מביטה בפניו החיוורים של גבריאל. הדס ישבה על כיסא פלסטיק נוקשה לצד מיטת בית החולים, רגליה משוכות אל החזה.
נקמתה של יערה גשם דק של סתיו זלג באטיות על חלונו של המיניבוס, שנע לעבר תל אביב. יערה הביטה מבעד לזגוגית המטושטשת, מרגישה שהנוף הכפרי נותר לה רחוק וזר.
Life Lessons
שמי דינה. אני בת 63. את רוב חיי ביליתי בעבודה במשמרות לילה בניקיון. אני אישה שאנשים לרוב אינם שמים לב אליה. חולפים על פניי כאילו אני חלק מהרקע, כמו דלי, או שלט “
הטבעת על המפה “לא,” אמר יואב, ובאותן שתי אותיות היה כל כך הרבה, שאביגיל נעמדה בדיוק באמצע החדר עם עגיל ביד. “את לא באה.”
Life Lessons
הָאוֹטוֹבּוּס הַיָשָן, שמפזר סביבו ריח דלק, משתעל ונוסע הלאה, משאיר את האישה לבדה בתחנה. מרים מביטה סביבה שום דבר לא השתנה כאן. זו אותה דרך מטושטשת, בוץ
הנהג מונית, ששמר על שתיקה אתה אף פעם לא מקשיב! שברתי צלחת בכיור. טיפות סבון קפצו עד התקרה. אחד־עשרה שנים. אותן מילים, אותם קירות. ותמיד הוא, עומר, פותח
…הקטר נסע כבר ביום השני. אנשים הספיקו להכיר זה את זה, ללגום יחד כמה כוסות תה, לפתור עשרות תשבצים. כבר התחילו שיחות מפולפלות על החיים.
מפתח לאושר יש לך בעיות בחיים האישיים? שאלה רבקה שחר, קצת מטה את ראשה, מביטה בתשומת לב בדיירת החדשה. המבט שלה היה רגוע, סקרן אבל לא פולשני, ומלא נכונות להקשיב.