Author: Lewis Simmons
למה אתה לא פותח את הדלת? לא רוצה! ולא אפתח. אורחים צריכים להודיע מראש, ולא לחרוג למגירות, למקרר, או לתיקיות. אתה מתכוון להגיד שלא? היאהאם שלי!
נוגה, כמה חייך? שאל בקול שקט אביך, דוד כהן. לי יש תחושה שאת לא בתוכנית הראשונה באוניברסיטה, אלא בכיתה א’. לא משנה כמה האהבה עמוקה, צריך מקום לגור
מה את מסבירה? אנחנו כבר מאה ועשרים חודשים נשואים! איזו מאה ועשרים? לי מספיק אותך! אורית לא יכלה לשבת מנוחה. כאילו שהעור שלה מרגיש שהבעל בוגד.
אתה לא קרוב משפחה, אמרה חמותי והחזירה את הבשר לסיר. אורלי קפאה ליד התנור, מחזיקה צלחת עם שאריות הרוטב שהכינה רבקה פטרוולד. נתחי הבשר נעלמו בתבנית אחת אחרי
היי, מה קורה? אני רוצה לספר לך את הסיפור של תמר, בדיוק כמו שסיפרתי לחברות שלנו, אבל עם ניחוח ישראלי. החיים טוֹסְטוּ כמו שעון קיר לגדל בן, לבנות בית, להיות ליד בעל האהוב.
זוהרה, הנינים שלך קרעו את כל שיחי האוכמניות! השכנה אפילו לא קיבלה הפתעה. ומה למדת? הילדים הם הילדים. אילו? הם חרסו את כל הקציר שלי! טוני, למה את מתעצבן?
איזו ילדה בגיל ארבעים ואחת! צעק איתו על נועה בעלה. בגיל שלך כבר סבתא אפשר להיות. נועה, אל תגרמי שטויות. טוב, בוא נחשוב שאת כבר לא מתחשבת ברגשותיי, אני מבין את זה.
אני יותר לא מבשלת לכל המשפחה! רק לעצמי ולענת. למה זה? מתפרץ מיכאל, מזעף. כי במשפחה שלנו, כמו שהבנתי, כל אחד דואג לעצמו. אז תחיו כך! אמא, איפה ארוחת הבוקר שלי?
יום שלישי, 30שבט יומן אישי היום קיבלתי את ההזמנה לביקור של אורחים קרובים, ולכן נאלצתי להחליט מה נעשה עם המשפחה בזמן שהרעש ימתין בחוץ. “
לא אמנה את חיי על שלושים שנות לימודים באוניברסיטה, אחרת תיכנסי לי דיכאון, נזעקה שירין בטלפון, קולה מתפוצץ מהקול של החברה היחידה שלה. ואיך את נראית עכשיו?









