Author: Lewis Simmons
**הבגידה הראשונה של אבי: השיעור שלמד לחיים** מאז ילדותו, אבי הרגיש חוסר ביטחון בגלל גובהו הקטן. בגן הילדים בתל אביב הוא היה הקטן ביותר אפילו הבנות נראו גבוהות ממנו.
הייתי עד לרגע שבו חנה אביטל, סבתאאימה של נוי, נכנסה במרוצה אל בית הקומה הרביעית שבו גרו בני משפחתה בתלאביב. היא הייתה מלאה שמחה ותרגשות, מתכננת להפתיע
יוםיום, 21במרץ2026 היום אני יושב על שולחן המטבח, עט ביד, והזיכרונות נראים לי כקובץ של תמונות שחורותלבנות שמתחלפות בקול רכות של פעמונים ישנים.
בטח נתקדם, הכרזתי בקול בטוח, מביטה בשכנה החדשה שעומדת על הסף במעיל שמחובר עד הצוואר. היא חיברה בחשש קווצת שיער מתפזרת לאוחזת חזקה. במבט בין גבותיה קמטי
האולם הרחב והמאורגן של מחלקת הלידה בירושלים היה צפוף עד כדי אפס מקום. האווירה הייתה טעונה בשמחה משולבת במתח קל, והקולות של קרובי המשפחה הרועמים מתפזרים
הדלת נטע פתחה לא מיד. היא עמדה עם המפתחות ביד, כאילו לא שמעה את הפעמון. המעיל רטוב, המטריה טפטפה, על שקית החלב ידית קרועה. הערב מתקרב למקרהו, והמתקנים
יוסי אהב את אביטל מאז היסודי, והם תכננו להתחתן בחיי העתיד. אמו של יוסי, מריה בן-חיים, מנהלת מחלקת לידה בבית חולים גדול בתל אביב, לא אהבה את הבחירה של בניה.
למי אתה מדבר? קרא בחשש בחלקת הקבלה, מבלי להוריד את העיניים מהסמארטפון שלו. התסרוקת העדכנית שלו והקאפוצ’ון הממותג הצביעו על תחושת חשיבות עצמית וחוסר
בעלי האיחור בפעם הראשונה נישאתי בגיל חמישים וחמש עברו כבר חמש שנים מאז שהיום שבו חוגגנו את חתונתנו. היום אני מתבגר לשישים, והוא לשבעים וחמש.
דנה פרידמן עמדה בפתח החדר, כמעט פתוחה, כאילו רצו שלא יפריעו לה ולא יפספסו רגע מכריע. היא מביטה בבנה, עיניה משולבות בגאווה של אם, בחמלה ובמשהו שמרגיש כמעט קדוש.









