Author: Lewis Simmons
“אנחנו מצעירים את הצוות” – אמר ארז בקול שדיבר על זה כאילו מדובר בבשורה משמחת. – “אתה מפנה את המשרד מחר לפני הצהריים. תמר ממשאבי אנוש
“את יכולה לבוא אליי בימי שלישי וחמישי, אבל מברשת השיניים שלך תישארי אצלך בבית.” – התקשורת עם הגבר הקרח ברגע הזה הכול מתכווץ בפנים, לא מטינה
יומן אישי – ליאורה לפני שבועיים ישבתי בחדר האורחים והרגשתי איך כל מה שבניתי מתחיל להתפורר. מתן הביט בי בעיניים מבולבלות ואמר: “נו, למה את כל כך חדה?
הכלב הופיע ליד המאפייה בשבוע האחרון של ספטמבר, כשהיה כבר ריח של אדמה רטובה ועשן מבתים פרטיים בבוקר. אף אחד לא ראה מאיפה הוא הגיע. סתם בוקר אחד שירה סובבה
יאללה, אז הסיפור מתחיל ככה: משפחה עזבה את הכלב הזקן שלה במושב ונסעה לחו”ל לחמש שנים. כשחזרו, גילו לא חלקה מוזנחת אלא משק מטופח – וכלב שמשום מה הפסיק להכיר אותם.
שלושה ימים לפני יום הולדתה השבעים, חנה ישבה במטבח והביטה בתמונה שעל השידה. נכדה, איתי, חגג עשרים שנה באותו יום, וכל העשרים שנה האלה ידעה חנה: הוא אינו נכדה.
אני חוזר מהעבודה רעב, תכיני משהו”. הבחור שיצאתי איתו חצי שנה אמר משפט אחד, שאחריו ביקשתי שילך. את הכרטיסים קניתי שבוע מראש. שני מקומות בשורה השביעית
אני זוכרת את זה כאילו היה אתמול. תמר עמדה בסלון כאילו באה לקבל עבודה, לא לבקר את הבן שלה. איתי עוד החזיק את שירה הישנה על הידיים, צמוד לכתף.
— חצי שנה חסכתי לשיפוץ הזה, בחרתי כל גליל, ואתם באתם וקרעתם את הטפט כי, אם כבר, הצבע נראה לכם אבל?! צאו מהדירה שלי מיד, לפני שאזרוק אתכם במורד המדרגות!
תמר הניחה את הקומקום. סתם הרגל. שש בבוקר, קומקום, ספל, מרפסת. וכך כל יום. התה התבשל. תמר יצאה למרפסת, ישבה על המדרגה. החצר קיבלה את פניה במראה מוכר: ערוגות









