Author: Hazel Tang
אַרְיֵה לֹא יָלַל כְּשֶׁהַבַּעַל פָּנָה לַיְּצִיאָה. הוּא פָּשׁוּט הִנִּיחַ אֶת הַפֶּה עַל הַכַּפּוֹת וְעָצַם אֶת הָעֵינַיִם, כְּאִלּוּ יָדַע מִכְּבָר
כשגיליתי שמיכל, הבת שלי, מתכוונת להתחתן עם אורי – בעלי לשעבר, שהייתי נשואה לו רק חצי שנה – העולם שלי ממש התהפך. מיכל תמיד הייתה עקשנית ונחושה, אז היא נתנה
– אתה מבין שאמא עייפה? – אורי זרק באוויר את מפתחות הרכב, אפילו לא הסתכל לעברי. – היא טיפחה שתילים. קשה לך לעזור שלושה ימים? שוב אותו הסיפור.
— הפתעה! הגעתי אליכם לכל הקיץ. בימים הקרובים תצפי גם לאחותי עם המשפחה. שמונה נפשות, לא יותר, – הודיעה חמותי בשמחה תוך שהיא פורקת מזוודות ישר במסדרון.
עד לפני זמן מה הייתי בעיני חמותי נחש ועצלנית. עכשיו הפכתי לקדושה, היא מתקשרת אלי כמעט כל יום ומבקשת סליחה. אבל אני לא מאמינה למילה שלה. אני רוצה לומר רק
בגיל שבעים ושתיים, אליאורה פגשה שוב את אהבת נעוריה, גבריאל – חמישים ושלוש שנים אחרי שמאחורי יציעי האצטדיון הבטיח לה שיקנה לה טבעת יהלום.
חמותי טרקה את מכסה הסיר ממש מול הפנים של הילדים שלי. — זה בשביל סבא, לא בשבילכם. שאמא שלכם תאכיל אתכם. המכסה המצופה אמייל נטרק בקול רם על שפת הסיר.
יומן אישי אחרי ההלוויה של הבת שלנו, בעלי לחץ עליי בעקשנות לזרוק את כל הדברים שלה. אבל כשהתחלתי לסדר את החדר שלה, מצאתי פתק מוזר: “
יוסי תקע חתול בשק – ילד השכן ראה במקרההילד רץ לספר לאמא שלו, ובתוך דקות כל השכונה כבר ידעה על המעשה.
השער של יוסף לא נסגר מאז הקיץ שעבר. הבריח התנתק כשהוא דחף אותו בכתפו, כי הידיים היו תפוסות בדליים. מאז התנדנדה הדלת על ציר אחד, והרוח טרקה אותה בלילות
– נועה, תחתמי עכשיו. נשארו עשרים דקות לרישום. עמדתי מול המראה בחדר הקטן לכלות, שהריח לק לשיער, בשמים זרים וורדים טריים. מחוץ לחלון רעם גשם של יולי, על









