לוד! את בבית? קרא ליהקשר של יוסי, נכנס לדירה.
אני במטבח, ענתה דבורה.
היום היא חזרה הביתה מוקדם ועמדה לבשל ארוחת ערב.
יוסי הסיר את המעיל, נשטף בזרזים ונכנס למטבח.
למה אינך מתגאה? שאל הוא.
מה יש לי להתגאות בו? הופתה אשתו.
בדרך הביתה פגשתי ריטה מהמחלקה שלכם. היא אמרה שהועברה אליכם בונוס רבעוני. טוב מאוד.
כן, זה עבר, השיבה דבורה, ומה שמח לך מזה?
איך שמח? אמרתי לך אתמול: האמא חייגה, ביקשה מזי לעזור עם המשכנתא. אמרת שאין לנו כסף. עכשיו יש. תשלחי לזי עשרת אלפי ש”ח, הציע יוסי.
בשביל מה? סקרנה דבורה.
אל תתעלמי, את יודעת כמה קשה לזי לשלם משכנתא לבד. אני אתקשר לאמא ואומר שנעביר כסף, אמר יוסי ותפס בטלפון.
חכי! אל תזיז! למה קבעת שאת תשלמי משכנתא על אחייתך? חטפה דבורה.
למה שלא? אם יש לנו כסף, למה שלא נساعد? שאל הוא.
קודם כל, הכסף אינו שלנו, הוא שלי. זה הבונוס שהרותי בעבודה של שלושה חודשים רצופים! הכרזה דבורה.
את חושבת, יוסי, שעבדתי מהבוקר עד הערב רק כדי לשמח את אחותך? זה היה כל הסיבה שלי? שאל יוסי.
לוד, יש לה ילדים!
ליגם יש ילד. וריה בתי המשותפת. אם אתה זוכר, היא לומדת לשנה השנייה באוניברסיטה וגרה בדירת סטודנטים בעיר אחרת.
ואני שולח לה מדי חודש כסף למחייה. והאם נתת לבתך אפילו שקל אחד ב-שנתיים האחרונות?
אני יודע שאת מעבירה לה כסף.
אולי היה נעים לקבל גם מאליך אלף לשקלים למכנסי הלקר? שאלה דבורה. ואחותך, לפני שהצטרפה למשכנתא, וידאת שהיא יכולה לשלם.
הבנק אישר לה, הזכיר יוסי.
נכון, בבנק עובדים אנשים חכמים שיודעים לחשב. הם חישבו שלזי יספיק כסף. אם אין, היא פשוט מבזבזת אותו בצורה לא נכונה.
לדוגמה, הולכת יותר מדי למגרשי קפה ומסעדות במקום לשלם את ההלוואה. ולכן לא אניח לשלם את הפינוקים שלה!
בערב, שמע יוסי איך דבורה מתקשרת לאמא ומודיעה שהעבירה לה שמונה אלפים.
מעניין, אין לך כסף לזי, אבל יש לך בשביל אמא קילקול יוסי.
נכון, המזוג של אימי נשבר, היא צריכה ללכת לרופא השיניים והקצבה שלה קטנה. ובנוסף, זו אמי, לא זי שהיא זרה לי, השיבה דבורה.
זי היא אחותי, הזכיר יוסי.
נכון, שלי לא שלך. מה תובעות ממני?
טוב, אם כך, אחרי מחר אקבל משכורת ואעביר בעצמי את הכסף לזי, אמר יוסי.
בבקשה, קודם שלח לי תמיד עשרת אלפי לשם חשבון הבית, ענתה דבורה.
לוד, רציתי לשאול: עשרת אלפי זה הרבה? אפשר פחות?
אפשר פחות, ואז ארוחת הערב תהיה רק מקרוני עם קצפת, לא קציצות ביתיות או סטייקים. אפשר גם לחסוך בחשבון החשמל ולא לקנות אבקת כביסה, חייכה דבורה.
אפשר לנהל בית חכם כך שישארו כספים גם לסטייקים ולשאר? שאל הוא.
אם תרצה, נסה. אם תצליח, אשבע שאת לומדת, חוותה דבורה.
כך הסתיימה השיחה. אך יוסי, מסיבה כלשהי, חשב שדבורה לא תעמוד באמנתה והעביר כמעט את כל המשכורת לאחותו.
הוא טעה. למחרת, כאשר חזר מהעבודה, לא מצא במטבח שום סימן לארוחה.
לוד, מה יש לנו לארוחת ערב היום? שאל יוסי.
תסתכל במקרר, השיבה דבורה.
יוסי פתח את המקרר: הוא היה ריק. רק על דלתו עמדה בקבוק קצפת בודד, ובארגז הירקות שני תפוחים מיובשים.
לוד, כאן אין כלום.
באמת? מה היה אמור להיות כאן? שמת משהו? שאלה דבורה. האם ידעת שכדי לקחת משהו מהמקרר צריך קודם לשים משהו בתוכו?
מספיק, אני כבר רעב, אמר יוסי.
אני מבינה. אבל הזהרתי אותך: היכן שהכסף נושא, שם גם האוכל מגיע. גם לארוחת בוקר, אמרה דבורה והתיישבה בכיסא כשהיא סורגת.
יוסי נאלץ לנסוע לבית אמו.
יום אחר, חמותו נינה וולודימירובנה באה לבקר ולהדריך את חולייתה.
לאחר שמיעת הדרכתה הארוכה, אמרה דבורה:
חסרת תועלת, נינה וולודימירובנה. לא שמעתי דבר חדש. אני יודעת שאני בת זוג רעה. אולי יוסי יזוז אליכם? למה אני צריכה להיות כזאת?
אל תדברי שטויות! נישאת, חיי עם בעלך! הגיבה החמות.
ברור, זאת אשמתי! דירתיי יפה, השכר מצוין, והבונוס קיבלתי! רק חטא אחד: אני לא רוצה לחלוק עםכם ועם זי!
אז החלטתם לרוקן את כיסו של הבן? תנו לו לדאוג לעצמו כל החודש. קחו בחשבון שהוא לא אוכל נקניקיות, וגם לא יחזיר את העוף, אמרה החמות.
אז ארוחת הערב: סטייקים עם תפוחי אדמה מטוגנים וסלט. אפשר גם למלאי כרוב, רק תוסיפו יותר בשר. אתם גם תשטפו את הבגדים בעצמכם, השיבה דבורה.
דבורה, את משוגעת? היה לנו חיים קודם! התפלאה החמות.
כן, לפעמים חיינו אפילו טוב, השיבה החותנת. עד שהכנסתן את עצמכן לחיינו. זי גרסה עם גרשון, ועכשיו מתערבות בחיינו?
מה את מדברת? מה גרשון? זעמה נינה וולודימירובנה.
אתה, מי שלא יודע, סתם הוצאת את הבנות על הרף: גרשון הוא גרשון! הוא לא מכבד, מרוויח מעט, אין לו השכלה, הדירה קטנה ועוד, המשיכה דבורה.
גרשון נפל לשווא, הוא ברחץ! זי נשארה לבד עם שני ילדים ומשכנתא שלא ניתנת לתשלום. ועכשיו אתם מרוצים?
כנראה שלא! נורכם והצטרפתם אלינו! אני לא גרשון, ולא אסבול עוד תחזירו לי את יוסי, תדאגו לו בעצמכם, רק אם מישהי יותר טובה מאמא תעשה זאת. באמת, יוסי?
מה את אומרת! במחשבותיי אף פעם לא חשבתי על זה! אני לא רוצה להינשא… פשוט אמא הציעה לעזור לזי, ניסה להתנצל יוסי.
לעזור? אם כך עד המשכורת הבאה תחיה אצל אמא או אצל זי זה בין שניכם. אני אתן לך לחשוב על זה.
יוסי הבין שדבורה מתכוונת ברצינות. הוא בילה כל החודש עד המשכורת הבאה אצל אמו.
והיום החמישי, חזר הביתה.
לוד, העברתי לך את המשכורת ושלחתי לוריה שלושה אלפים, הודיע הוא משער הדלת.
מבישום של חזיר מטוגן ברוטב חמצמץ-מתוק נגע למטבח.
לך תשטוף ידיים ותתיישב לאכול, חייכה דבורה. או תיסע אל אמא?
יוסי פתח פה מבוהל, רהוט וקפץ חזרה לשפה. במחשבה קפואה, הלשון נתקעה. דבורה הבינה שמילים אינן מצילות.
כך נזכרו מעשיה של דבורה, שהשאירו רושם במוחו של יוסי לאורך זמן, ואם שכח היא תזכירו בשמחה.
איך ראתם את מעשי דבורה? כתבו בתגובות והביעו אהבה.
