דנה, מה איתך המשקל המיותר הזה? האם זה בעיה? שאלה בקול רועד אמא של דוד, שלא נראתה מוכנה לוותר.
לפי דעתי אין לי משקל מיותר, במיוחד כשזה מתאים לבן זוגי העתידי. לא כולם צריכים להיות רזים כמו קוצים. חייכה דנה בחסד, מתבוננת באולנה ובאמא של דוד. כך נצנחה אולנה ברטוריקה.
мамא! קנת את תה ההרזיה? והצימרים של צ׳יה? למה שיפכת לי כל כך הרבה שמן על הקשמיר? זה יוצר קילוגרמים מיותרים! דוד, קנית שוב לחם קמח מלא? זה רע! צריך לשתות שלוש כוסות מים בבוקר, אחרת המשקל לא ירד איפה המים שלי? כך הוא שמע את עצות המשפחה מאז ילדותו.
אמא וסבתו של דוד היו תדיר מודאגות מצורתן. סבתו, בגיל שבעים ושש, מעולם לא נישאה והייתה דומה לסוס רזה קמור בעיניים רעבות תמיד. אמא הייתה קשוחה כמו מקל אריגה ישר.
דוד הרגיש נואש, ולכן חפץ באנשים מלאי חיוניות ובתיאבון. הוא חלם ששתוייה שלו תהיה שונה מזו של אמא וסבתו. ובאמת מצא אחת.
שמה היה אורית. אפילו השם שלה היה רך, נעים, מתוק כמו מאפה מבושם. אורית לא הייתה שמנה, אך בגובה של מאה שבעים סנטימטרים משקלה היה שמונים וחמש קילוגרמים.
הקילוגרמים האלו הקרינו בריאות ומצב רוח טוב. חזה גבוה, מותן רזה, קימורים נשיים וגילופי לחיים רכות שהיו חמודים ללחוץ. כל אלה גרמו לדוד להישאר נפעם ברגע הראשון.
אחד הערבים, הוא הוציא את סבתו לבנק להודעה. היא קיבלה כרטיס והישבה על כיסא מתאים, והוא הסתובב בחדר מחכה.
פתאום שמעו צחוק כסף כמו פעמון רך. היה שקט, אך מדבק עד שדוד חייך בטבעיות. רצון לראות את מקור הצחוק גורם לו לצעוד בעקבות הקול.
צחקה בחורה צעירה העובדת במשרד למזכירה קשישה ותיקה. האישה אמרה משהו מצחיק, והיא צחקה שוב. דוד לא יכל להסיר את העיניים ממנה
שיערה נפל בגלים, שפתיה נחתו בקשת. גופה שלם היה חופשי, ניכר בעיניים שלא מזוינים.
הוא נסע ברכב עם סבתו, מקשיב לקולה המשעממת, אך נשאר כאילו לא היה שם, נשאר בבנק, עם אותה בחורה.
דוד, אתה מקשיב לי? שאלה סבתו בחוסר סבלנות.
כמובן, אולנה, מקשיב. ניסה הוא לחשוב מה היא אומרת.
אז אני אומרת לו שלא אוכל בשר מטוגן, רק חזה עוף מבושל, התלוננה סבתו על פטיפון החיקוי שלה. דוד הנהן בחמלה, נגע בלשונו, כאילו הוא אומר: תראה את אותו נבלה
למחרת, קרוב לערב, הוא רץ אל הבנק. חפצו של החלום היה במקום ודוד נשף הקלה. אחרי שנסגר, שלף מרכבו זר פרחי ורדים והלך אל הבחורה.
בחורה, אתה לא צריך בעל או גבר לאמא שלך? חייך הוא במילים משובצות והגיש לה את הפרחים.
פניו נראו מבולבלים ומשעשעים עד שהיא צחקה בקול רם, אך קיבלה את הוורדים.
אלוהים איזו יופי! איך הם מריחים! היא הכניסה את פניה לתוך הפרחים, נשמה את הריח, והוא הביט בה באהבה
מאותו רגע הם הפכו לחבורים תמידיים. לפעמים בחיים פוגשים מישהו ולהבין שזה שלך ואין צורך לחפש עוד. כך זה היה לדוד עם אורית. הוא הציע לה אחרי חודש של היכרות והיא קיבלה בשמחה. נותר רק להכיר את ההורים.
הורי אורית קיבלו אותו עם שולחן משופע מאפיות, צחוק ורעש. אמה, נסיכה גדולה ויפה, נשקה אותו בשתי הלחיים, מה שהשיב אותו למצב מבולבל עד האיןאפשר. אביה חייך על כתפו כאילו מכיר אותו מזה שנים והוביל אותו למטבח.
רחוק מהנשים, אחרת יכבו אותך. אבל אל תדאג, נורית, אמא של אורית, אישה שלווה! אהבתי אותה שלושים שנה. ואורית שלנו יהלום. שמור עליה, בני. אבא של אורית הביט בו בעיניים חכמות.
אחר כך ישבו ארוכות סביב השולחן, אכלו בתיאבון, צחקו בקול רם וסיפרו מקרים מצחיקים. אחרי כן, יובל לוי, אביה של אורית, ניגן על גיטרה, וכולם שרו יחד. דוד הרגיש נוח בכזו משפחה, כאילו חיי כל חייו יחד איתם.
שלושה ימים לאחר מכן, הם הגיעו לביקור אצל הורי דוד. בדרך עצרו בקונדיטוריה, ודנה קנתה עוגיות אקלה בעבודת יד לנשים. בשעה החמישית בערב הגיעו למקום.
דלת נפתחה על ידי אם דוד, חיימה אליעזר.
אה שלום, אהובי היא נדהמה כשראתה את אורית, נעמדה בפה פתוח ותפסה ידית הדלת.
אימא, אני גם אוהבת אותך. אולי נעבור מהסף פנימה? אמר דוד בעדינות, והיא נכנסה פנימה.
כמובן, בני. היא פתחה בחיוך, ואתם כנראה אורית, נכון? היא בחנה את אורית מגוף עד ראש.
כן, אני דנה! שמחה מאוד להכיר. דנה הציגה את ידה לחיימה אליעזר ונכנסה פנימה. אמה של דוד נותרה עומדת, מבט מאולף אל הנערה.
אבא, אולנה, אימא, זאת היא דנה, האישה שלי, שלחנו בקשה והחתונה קרובה. דנה, זוהי משפחתי. אולנה, אימא חיימה ואליעזר. הציג דוד את בת זוגו לפני קרוביו.
החדשות על החתונה הפתיעו את קרובי דוד והם נשארו שקטים, במעט הלם. בחדר נשמע רק טפטוף כלי האוכל.
כן! דנה! שמחים מאוד עליכם, ברוך הבא למשפחה. יש לכם בקבוק יין? אה, זה בדיוק בזמן! ויש ממתקים, אבל רק לכם, לנשים. החליף אווירה אבא של דוד, מיקי סרמן.
לא, לא, אנחנו לא אוכלים מאפים, במיוחד בלילה. מה את אומרת, דנה חיימה אליעזר דחפה בעדינות קופסת מתוקים.
אתם לא אוכלים, אנחנו כן! תביאו את הקופסה, נראה מה יש בפנים. אני חושב דנה לא תביא נזק. נכון, דנה? קרא אבא בשמחה.
כולם הסתדרו, נרגעו מעט. על השולחן היה שוקולדים, חטיפים קלים ובקבוק שמפניה. פתחו את הבקבוק, הרימו כוסות, שתו, והשתק השקט הלא נוח חזר.
אימא, הכרתי את הורי דנה. הם אנשים נפלאים, תאהבו אותם. אמר דוד כדי לשבור את השקט. דנה מביטה בכוס, והאולנה לא זזת עין מדוד. האבא סיפר בדיחה, כולם צחקו והמתח נרגע.
דנה, אל תדאגי, יש לי מומחה מצוין. אני אחבר אותך אליו והוא יעזור בפתרון הבעיה שלך. פתאום אמרה אימא.
בעיה? אין לי בעיה. הדיחה דנה מופתעת.
אז למה? דנה, מה המשקל המיותר הזה? האם זה בעיה? שאלה שוב אמא של דוד.
מבחינתי אין לי משקל מיותר, והוא מתאים לבעלי העתידי. לא כולם צריכים להיות כמו קוצים. חייכה דנה, מביטה באולנה ובאימא של דוד. כך התפרצה אולנה.
דנה, יש לך עשרים קילוגרמים מיותרים! זה רע לבריאות. כשאתה ילדה, אני לא יודעת מה יקרה
כשאתה ילדה, אהיה יפה יותר, עם בעלי וילדינו. ואת, אולנה? בטוחה שנשים רזות צריכות בעל חזק וילדים? חייך דנה ושיבקה קובייה.
אולנה ריספה את הלשון, רצתה להגיב, אבל מיקי סרמן הפיל את המחלוקת. הוא מילא כוסות והכריז על כוסית.
לחיי הנשים במשפחה הזאת, שונות אבל אהובות!
הם יצאו לרחוב אחרי שעה וחצי, הביטו אחד בשני, נשפו ביחד וצחקו פתאום, בלי תיאום.
כן לא ציפיתי שהחמות שלי תגיד לי שאני שמנה.
דנה, את יפה ואת יודעת זאת! והאם אימא והסבתא? תסלחי להם. בני משפחה, למרבה הצער, אין בבחירתם.
החתונה נקבעת ל-25 באוגוסט. באותו היום קרב המשפחה והחברים במתכונת רישום כדי לחגוג את נישואי האוהבים. לאחר הטקס כולם התהלכו למסעדה.
הכלה זרחה בשמלה יוקרתית, שהדגישה את קו הגוף הנשי המרהיב שלה. החתן לא יכל להסיר מבט אהוב ממנה. אימה של הכלה, נורית, לא ויתרה על היופי והפאר של בתה. השמלה ההיא הציגה את קו הגוף המיוחד שלה, שונה מסבתא הקטנה והקצת קשוחה של המשפחה. סבתה של דוד, אולנה, הייתה העתק של אימה, רק צעירה יותר.
הקהל רוקד בריקוד הראשון, מתחת למוזיקה קסומה. בעיניים בלתי מזוינות היה ברור שאין עוד אף אחד בעולם הזה רק הם שניים. האורחים נשארו במבוכה של ההתרגשות.
אהה אולי הכלה תוריד קצת משקל? היא גדולה מאוד, והשמלה לא מתאימה… נשמע קול של אימא של דוד, מתנגד בקולו.
כפי שאומרים המילה לא תעוף לפני שהדביקה את הפה נורית קראה בקול גבוה, באהבה למילה.
חוץ מזה, הרבה גברים בוחרים בנשים בריאות ולא רק שלמות. בנכם, אגב, נמצא ברשימה. ואת, סבתא, תזכרי לנקוט במילים קפדניות, אני אישה רכה אבל עצבנית. לא אוכל לשלוט בעצמי כשמדובר בבתי. נורית, ידיים על המותניים, נגעה בחיימה אליעזר וחסמה אותה אל הקיר.
הנשים הביטו אחת בשנייה בעיניים, נותרו במתח. נורית נבהלה, נורית נלחמה. לבסוף, יובל לוי שלף גיטרה, והכל נרגע.
היי בנות! אני רואה שכבר הפכתן לחברות. אבל אני חייב לחטוף את אשתך, חיימה! נורית, רוצה ריקוד?
הוא קח את אשתו במותן והם ריקדו וואלס. המוזיקה רעמה, הפנים שמחו. החתונה שרה ורקדה, כמו שיר מוכר.
נותר רק לקוות שהזוג יגרום לחייהם להיות בטוחים, וימצאו אהבה ושפע. זהו העיקר, נכון?
