אמא, כבר מלאו לך 65. צריך כבר ללכת לעורך דין ולסדר את הדירה לרישום ירושה אחותי גערה בה באותו ביקור.
לפני שבוע בדיוק ציינו לאמא שלי יום הולדת שישים וחמש. היא לא רצתה מסיבה גדולה, רק הזמינה אותנו אליה הביתה לשבת יחד. אני הבאתי לה זר ורדים יפה, חלוק פליז חדש ועוד נעלי בית תואמות. שמתי במעטפה גם 800 שקלים בכל זאת, תמיד צריך.
אבל אשתי והילדים לא יכלו לבוא. הבן חלה, לבת הייתה תחרות חשובה, ורותי נשלחה באופן דחוף לנסיעת עבודה לתל אביב. עם זאת, הילדים ציירו לסבתא ציור גדול ובו כולנו עומדים יחד מחוץ לבית.
עוד הגיעה לכפר אחותי הקטנה, נועה:
תגיד שהחלוק ממני וממך ביחד, שכחתי לקנות משהו.
טוב, אבל שכחת שאמא חוגגת? ועוד גיל כזה עגול?
אוי, דני, את הבעיות שלי בעבודה אתה לא מכיר…
נועה אף פעם לא הייתה עצמאית. בגיל תשע-עשרה נולדה לה ילדה לבחור מהצבא, שעזב אותה ולא שילם אפילו אגורה מזונות. עבדתי אז בבניה ושלחתי לה כסף כשיכולתי אם לקנות אוכל, תחליפי חלב, בגדים לאחיינית.
אפילו דאגתי שיקבלו את תמר לגן ומצאתי לנועה עבודה חבר שלי חיפש מוכרת בחנות. היא עבדה שם שלושה חודשים בלבד ואז עזבה.
עד היום היא משתכרת מעבודות מזדמנות: לפעמים עושה לק ללקוחות, לפעמים מרכיבה ריסים. בקיץ נסעה לעבוד באילת ושוב השאירה את תמר לאמא. היא חזרה אחרי שלושה חודשים עם 18,000 ש”ח, ובזבזה הכל על שטויות קנתה לעצמה פלאפון חדש, לתמר מחשב נייד. אני משתכר סכום כזה בחודש, כי אני עובד קשה ומנהל.
אמא שמחה מאוד שבאנו. הכינה מכל טוב. גם שכנתה ובת דודה יעל באו לחגוג.
אבל השמחה נקטעה בריב. נועה פתאום רצתה לדבר על הירושה:
אמא, על שם מי תעבירי את הדירה?
נועלי, מה זה משנה עכשיו? השאירו הכל חצי-חצי.
איך חצי-חצי? לדני כבר יש דירה ועסק משלו, אני עדיין שוכרת דירה. למה הוא צריך את זה?
אחותי דיברה כאילו אמא עומדת למות כל רגע. לא התביישה לפתוח את זה מול האורחות.
נועה, זה לא הזמן. אל תהרסי את השמחה.
אם לא עכשיו, אז מתי? אמא, את כבר בת שישים וחמש זה גיל רציני. עדיף שלא תדחי, לכי לעורך דין וכתבי על שמי.
יעל נחנקה מהתה כששמעה אותה. לא החזקתי את עצמי לקחתי את נועה ביד והוצאתי אותה למטבח:
השתגעת? מה פתאום את מדברת על זה ככה? קברת את אמא מראש?
תעזוב, זה עניין שלי ושל אמא. אני לבד גידלתי את הילדה, ואתם…
לבד? שכחת איך הבאתי לך כסף, ואמא שמרה על תמר? אני עוד רגע מאבדת סבלנות…
נועה מאוד נעלבה ממני. לקחה את תמר, אפילו לא נפרדה, והלכה. גם התחילה לאיים שתפנה לבית משפט, תגיש תלונה. אבל אני לא מתרשם מהאיומים שלה.
אבל אמא מאוד דואגת לנועה. מאז, נועה לא מרשה לתמר לדבר אפילו בטלפון עם סבתא. והכל בגלל הדירה. אמא רק בוכה ונתפסת על הלב.
אני כבר לא יודע מה לעשות עם אחותי. אישה בוגרת, מתנהגת כמו ילדה קטנה.
מה הייתם מייעצים לי? כדאי שאפייס את אחותי או לא?
