יחידי שלנו הפתיע אותנו כשהודיע שהוא רוצה להתחתן והוא רק בן עשרים ושתיים. אבל אני ובעלי החלטנו שלא נתנגד, כי גם אנחנו התחתנו צעירים מאוד. לבעלי היה אז עשרים ושתיים בלבד, ואני הייתי בת תשע-עשרה. כנראה שככה נגזר מן השמים. בנוסף, הכלה מצאה חן בעינינו מאוד: יַעֲרָה למדה עם הבן שלנו באוניברסיטה, באותה הפקולטה. כשהבנו שהעניין סגור, התחלנו להתכונן לחתונה. בכל זאת, הרי מדובר בילד יחיד, וצריך לשמח אותו עם חתונה מכובדת.
כמנהג אבותינו, נסענו לפגוש את הוריה של יערה משפחת הכלה המיועדת שלנו. על הנערה לא ידענו הרבה; ראינו אותה מספר פעמים עם עידו שלנו, אך לא לעומק. היא סיפרה לנו שהיא גרה עם אמא שלה במושב קטן ליד מודיעין. וכך, נסענו לשאת ולתת על המיועד.
התראינו עם עתידית של יערה כמה ימים לפני כן, התכוננו בהתאם בעלי קנה זר פרחים, אני אפיתי עוגה, ויצאנו יחד לנסיעה. כשנכנסנו לבית, הדבר הראשון שבלט היה החצר מסודרת ונקייה בצורה יוצאת דופן.
גם הבית עצמו, למרות שהיה ישן, היה מטופח מאוד. האם, אֲסִנַּת שְׁמוּאֵלִי, קיבלה את פנינו בחום כבר בכניסה. מיד הרגשנו שמדובר באישה מיוחדת נעימה, אצילית. אסנת הזמינה אותנו לשולחן; התחושה והאוכל היו נפלאים, והיה ברור שהשקיעה הרבה בהכנות. בילינו זמן מה יחד וההיכרות התפתחה יפה, אך עדיין לא הספקנו להסדיר את נושא החתונה. אסנת שיתפה אותנו במהרה שאין לה אפשרות לממן חתונה גדולה. הדברים גרמו ליערה להרגיש אי נוחות רבה, וגם עידו שלנו היה מאוכזב. הוא הרי רצה חתונה לא למען עצמו, אלא כי ידע שיערה חולמת על חתונה כזאת.
אני ובעלי החלטנו שלא לוותר. הבטחנו לעידו שנממן את החתונה בשקלים מהכסף שהצלחנו לחסוך, ואמרנו מה שיהיה, יהיה.
הצעתי לאסנת להזמין מספר מצומצם של קרובים שהיא רוצה במיוחד בנוכחותם, הרי כולם יגיעו לאירוע עם מתנה או מעטפה, ומה שייאסף יכסה לפחות חלק מן העלויות. אסנת היססה רבות אם להסכים להצעה שלנו, אך בסופו של דבר השתכנעה שנכון לתמוך בילדים.
יום רביעי, כמה ימים לפני החתונה, נשמעה דפיקה בדלת. להפתעתנו, זו היתה אסנת בעצמה. הזמנו אותה לשתות תה. היא גמגמה מעט ואז שלפה מתיקה מעטפה לבנה עם כסף. הסתבר שאסנת חשה כל כך לא בנוח עם הסיוע שלנו, עד שלקחה הלוואה מהבנק כדי לתת לנו חלק מהמימון. הפצרנו בה להחזיר את הכסף לבנק, הרי ידענו איך היא ובתה חיות בצניעות אך אסנת עמדה על שלה. כך, יצאנו לדרך וארגנו חתונה שמחה ומרגשת.
הילדים היו מאושרים. בחתונה, אסנת הפתיעה את כולנו מחדש גילינו שיש לה לא רק ראש טוב, אלא גם יופי מיוחד. היא היתה בת ארבעים וחמש בלבד, גרושה, גידלה לבד את יערה. באותו ערב אי אפשר היה לזהות אותה: סידור שיער, איפור, שמלה חדשה והיתה ממש מלכה. לא רק אנחנו שמנו לב, אלא גם כל האורחים.
אורח אחד במיוחד הבחין באסנת: יגאל, אחיו הצעיר של בעלי, רווק בן ארבעים ושש, גר ופועל כבר עשר שנים בברלין, חזר במיוחד לארץ בשביל החתונה. במשך כל הערב הביט באסנת, ואחרי החתונה הודיע שבכוונתו להישאר בארץ לעוד זמן מה. לא קשה היה לנחש את הסיבה
כבר בשבוע שלאחר מכן שוב נסענו למושב, הפעם עם פרחים מתאימים וברכה לַאִרוסין רק שהפעם באנו עבור אסנת עצמה. יגאל ואסנת התחברו מהר, ותוך כמה חודשים נישאו. כעבור זמן קצר לקח יגאל את רעייתו איתו לגרמניה.
כך קרה שזכיתי לא רק בכלה נהדרת, אלא גם בקרובת משפחה חדשה. אסנת אדם נפלא, ואין ספק שהאושר הגיע לה.
