אמא, את כבר בת 65. צריך ללכת לעורך דין ולהסדיר את העניינים של הדירה, העירו אחותי כשהתארחה אצלנו
לפני שבוע חגגנו לאמא יום הולדת שישים וחמש. היא לא רצתה לעשות מזה רעש גדול. פשוט הזמינה אותנו לשבת בבית משפחתי. קניתי לה זר יפה של ורדים, חלוק פליז נעים, וגם נעלי בית תואמות. הכנסתי למעטפה שלושת אלפים שקל, זכותה שתהיה לה רשת בטחון.
אבל אשתי והילדים לא יכלו להגיע. הבן חלה, לבת הייתה תחרות, ואת רותי שלחו פתאום בדחיפות לנסיעת עבודה בתל אביב. בכל זאת, הילדים ציירו לסבתא ציור ענק אנחנו כולנו מחובקים מול הבית.
ואז, בכפר, הופיעה גם אחותי הצעירה נעמית:
תשמע, שכחתי לקנות משהו לאמא. תגיד לה שהחלוק ממני וממך.
טוב. אבל שכחת שיש לה יום הולדת עגול?
אוי, דני, יש לי כל כך הרבה בעיות בעבודה!
נעמית, איך לומר, לא בדיוק עומדת על הרגליים לבד. בגיל 19 ילדה מאיזה בחור מהצבא שלא טרח להישאר. אפילו דמי מזונות לא שילם. אני אז עבדתי בבניה והייתי שולח לה כסף מדי פעם שיהיה לה אוכל, חיתולים, בגדים לילדה.
אפילו דאגתי לה למקום בבגן לנעמה הקטנה וגם סידרתי לנעמית עבודה אצל חבר שלי במכולת. היא נשארה שם שלושה חודשים והתפטרה.
עדיין, היא מתגלגלת מזה לזה. פעם עושה גבות או ציפורניים בסלון, פעם מרכיבה ריסים. בקיץ האחרון נסעה לעבוד באילת, ואת הבת השאירה אצל אמא. חזרה אחרי שלושה חודשים עם שבעים אלף, אבל פיזרה הכל על שטויות קנתה לעצמה פלאפון חדש, ולנעמה מחשב נייד. אני כבר מכניס סכום כזה בחודש, אבל אשכרה עובד קשה.
אמא כל כך התרגשה שכולנו באנו. היא הכינה כל טוב: סלטים, מאפים, דגים. הגיעה גם שכנתה טובה והדודה מרים.
אבל החגיגה מיד התהפכה לריב, כי דווקא ליד השולחן התחילה נעמית לדבר על הירושה:
אמא, אז למי תעבירי את הדירה?
או, נעמתי, מה זה לשאול ככה? תתחלקו בין שניכם, שווה בשווה.
איך שווה? לדני כבר יש דירה ועסק. אני עדיין שוכרת דירה. למה שדווקא הוא יקבל?
נעמית דיברה כאילו אמא מחר עוזבת אותנו, בלי להתבייש אפילו בפני האורחות.
נעמית, עכשיו לא הזמן. אל תקלקלי לאמא את היום הולדת.
אז מתי כן לדבר? אמא, בת 65 זה כבר גיל. לכי לעו”ד ותרשמי על שמי. שתהיה שקטה.
הדודה מרים כמעט נחנקה מהתה כששמעה אותה. כבר לא יכולתי לשתוק, משכתי אותה החוצה למטבח:
מה עובר עלייך? מה את מדברת ככה ליד השולחן? את כבר קוברת את אמא בראש?
זה לא עניינך! אני גידלתי ילדה לבד ואתם…
לבד? שכחת איך הבאתי לך כסף, כשאמא עזרה עם הילדה? תיזהרי, אחרת
נעמית נעלבה עד עמקי נשמתה. לקחה את הילדה וברחה בלי להיפרד. אפילו איימה עליי שאם אגע בה תגיש תלונה במשטרה. מה שבא לה, ממש לא מזיז לי.
אבל אמא מאוד דואגת לה. נעמית אוסרת על נעמה הקטנה לדבר או לבוא לסבתא, אפילו הטלפון לא עונה. הכל בגלל מריבה על דירה. אמא בוכה ותופסת את הלב כל ערב.
אין לי מושג איך להסתדר עם נעמית. אשה בוגרת, אבל מתנהגת כמו ילדה הראש בעננים, לא במציאות.
מה אתם הייתם עושים? שווה לנסות להשלים או שעדיף לשכוח?
