זהו זה, נועה, נגמר בינינו! אני רוצה משפחה אמיתית, ילדים. את לא יכולה לתת לי את זה. חיכיתי הרבה, ניסיתי להיות סבלני. אני צריך בן. כבר הגשתי בקשה לגירושין! יש לך שלושה ימים לארוז. כשתעזבי תעדכני. בינתיים אגור אצל אמא שלי. תזדרזי, אני צריך להכין את הדירה לתינוק ולאמא שלו. כן! אל תתפעלי, אשתי הבאה כבר בהיריון! שלושה ימים, זה כל מה שיש לך!
נועה שותקת. מה בכלל יש לה להשיב?
היא לא מצליחה להיכנס להיריון. יהונתן חיכה לא מעט חמש שנים. בשלוש מתוכן ניסיונות כושלים.
הרופאים הרבים אצלם ביקרה אמרו שהיא בריאה. אז למה כל פעם זה לא עובד?
נועה אף פעם לא עשתה שטויות. אורח חיים מסודר.
ואז, בעבודה, פתאום היא מרגישה לא טוב. ישר קוראים למד״א, אבל הכול קורה מהר מדי…
…הדלת נטרקת אחרי יהונתן, ונועה מתמוטטת על הספה חסרת כוח.
לעמוד ולארוז אין לה כבר כוח וגם לא באמת ברור לה לאן ללכת.
בזמן הלימודים, וגם עד שנישאה, גרה אצל דודה. הדודה כבר לא איתה, והבן של הדודה מכר את הדירה. אפשר לחזור למושב, לבית של סבתא? לחפש דירה להשכרה בתל אביב? ומה עם העבודה?
הכול עמוס בשאלות שצריך להכריע במהירות…
…בוקר מוקדם, הדלת נפתחת, וחמותה נכנסת לדירה.
את ערה? טוב מאוד. באתי לוודא שלא תארזי במקרה משהו שהוא לא שלך.
אני לא צריכה את התחתונים הישנים של הבן שלך, תודה. נרצה לבדוק את התחתונים שלי?
את רואה איזו חוצפנית את! כל כך התממת איתנו, שקטה ומנומסת. כבר אז אמרתי ליהונתן שאת לא תצליחי להוליד לו תינוק.
בזה באת להתעסק? עדיף שתשבי בשקט ותשגיחי.
מה את אורזת שם, את הסרוויס?!
זה שלי, ירושה מהדודה, זכרון.
עכשיו הכול יהיה ריק בלעדיו!
לא ממש מעניין אותי. לפחות יהיה לכם נכד.
רק את שלך, שמעת?
הלפטופ שלי! הקומקום שלי, המיקרוגל שלי; מתנות מהעבודה. הרכב שלי נקנה עוד לפני החתונה. לבן שלך יש רכב משלו.
הכול יש לך, רק ילדים אין.
זה כבר לא עניינך. בי הכול תקין, אולי זה מה שה׳ רצה.
את אפילו לא עצובה! אולי עשית את זה בכוונה?
את מדברת שטויות. בקושי יכולה להתמודד עם זה.
נועה הסתכלה סביבה כמעט כל הדברים שלה כבר נאספו. מברשת שיער, איפור, כפכפים…
משהו חסר. קשה לה להתרכז עם החמות לידה.
ואז נזכרת פסלון החתול הישן. שם יש סוד שאפילו יהונתן לא ידע: בפנים שמורות עגילים וטבעת, לא יקרות במיוחד, אבל יקרות ללב כירושה מהסבתא. יהונתן תמיד חשב שזה גרוטאה. אולי זרק אותו? את כל מה שלא צריך היה שם בבלקון. נועה ניגשת לדלת…
מה את צריכה שם? אספת כבר דברים לכי! שוב החמות מהדהדת. נפרדת מהדירה? תיפרדי. לא תקבלי שוב משהו כזה.
החתול נמצא הכול בפנים. עכשיו אפשר לצאת.
הנה המפתחות, שלום. אני מקווה שלא נתראה שוב.
נועה נכנסת למשרד. עוד חופשת מחלה, אבל מבקשת ישר חופשה.
אנחנו כולנו איתך, אבל קשה בלעדייך… שלושה שבועות יספיקו? רק תהיי זמינה, אחרת חצי מהפרויקטים לא ימשיכו.
בסדר, אוכל להתאוורר. תודה.
צריך עזרה?
לא.
אדאג לבונוס ולימי חופשה.
תודה, זה יעזור לי מאוד.
נועה אפילו לא חושבת למצוא דירה חדשה. היא נוסעת הביתה, למושב. אף אחד לא מחכה שם סבתא שלה נפטרה לפני שלוש שנים, ואת אמא שלה לא זכתה להכיר היא מתה בלידה.
ועכשיו, משום מה, גם נועה לא מצליחה ללדת…
שעה נסיעה והיא שם. עץ תפוח. צבעונים בגינה.
פעם אחרונה הייתה פה בסתיו עם יהונתן, צלו על האש, מנוחה.
נועה מחנה את הרכב בבֵיתַה, מפתחות המוסך בבית.
נכנסת שקט גמור. על השולחן כלים מלוכלכים. למה לא ניקתה בפעם הקודמת?
לא, היא כן ניקתה! מישהו היה כאן.
שני ספלים, צלחות, שקיות של מיץ, בקבוקי קאווה שיהונתן אוהב. זה בטוח לא מהסתיו.
כלומר, מישהו היה כאן יהונתן. ועם מי?
לא חשוב, לא משנה…
רק לנועה יש מפתח לבית אז יהונתן בטח עשה העתק. צריך להחליף מנעול.
חיים חדשים, לנקות, ואז מקלחת ארוכה חמה.
היא מחליטה להתנקות מהכול, מהעבר.
כשנועה מסיימת להתרחץ, דפיקה בדלת, ואז בחלון.
מי שם?
הכול בסדר אצלך?
כן… נועה מופתעת.
מצטער.
היא יוצאת. בכניסה עומד גבר לא מוכר.
סליחה, אולי הפחדתי. אני השכן פה, שמתי לב שאת לבד כל היום.
ראיתי שעשן עולה מהקמין, פחדתי שקרה משהו…
תודה, הכול בסדר.
קרובת משפחה של יהונתן? הוא היה פה לא מזמן עם אשתו… את אחותו?
לא, אשתו לשעבר, פחות או יותר. הכול בתהליך.
הבית שלך?
שלי.
ואני שכן זמני. בשל עניינים משפחתיים פלוני נתן לי לגור פה. גם אני בתהליך גירושין, מחר זה נגמר. אם צריך עזרה אני איגור.
אני נועה. אתה יכול להחליף מנעול?
בטח. תגידי מתי.
כשהכי מהר. מחר אקנה.
תני לי לבדוק ואקנה בעצמי, שלא תביאי משהו לא מתאים.
טוב, תודה.
שבועיים עוברים. נותר עוד שבוע חופשה, והגיע הזמן לחזור לעיר. נועה כבר הורגלה, ולא מחפשת דירה. יהונתן לא מתקשר, רק שלח הודעת ווטסאפ עם תאריך הגט. זה אפילו הקל היא לא רוצה לראות אותו.
שבת בבוקר. נועה מתעוררת מוקדם. איגור מזמין לטיול קצר לאגם.
היא לא מתכננת קשר חדש, אבל הליכה לא מחייבת כלום. היה כיף, חזרו לצהריים. בחצר של נועה רואים את הרכב של יהונתן, שהרגע הגיע. הדלת נפתחת יהונתן יוצא ועוזר לאישה בהיריון.
נועה ואיגור מגיעים לשער. יהונתן מנסה לפתוח את דלת הבית, אבל זה לא מצליח.
מה זה?
מה עושים פה? למה מנסים להיכנס לבית לא שלך?
יהונתן קפוא מההלם.
זה הבית שלנו! אומרת ההריונית.
באמת? מי אמר? יהונתן? זה הבית שלי. תעזבו את השטח.
יהונתן, מה קורה פה?! מי זאת?! גרושתך?! תעיף אותה! צורחת ההריונית.
נועה ואיגור צוחקים. יהונתן שם את בת זוגו ברכב ויוצאים.
עתיד מעניין מצפה לו.
אבל היא תביא לו ילד. אני לא הצלחתי, שלוש הפלות. סליחה.
גם אני התגרשתי כי היא לא רצתה ילדים
ארבע שנים עוברות מהגירושין. יום אחד, נועה פוגשת את חמותה לשעבר בסופר.
נועה? ממש לא מזהים אותך… כבר כמה פעמים רציתי לוודא שזו את. את… בהיריון?
כן, נועה מלטפת את הבטן.
אצל יהונתן הכול לא טוב. הנכד נולד חלש, משהו במשפחה. אשתו השאירה אותו וברחה, והשאירה לנו את הילד. ואת? לבד?
לא, יש לי משפחה. אני חייבת ללכת, מחכים לי בבית.
ככה? תסלחי לי על הכול…
סבלנות שתהיה לך…
החמות לשעבר מביטה בנועה מתרחקת. היא הולכת לצד איגור, שמחזיק בה ביד אחת, וביד השנייה הילדה שלהם דומה לאימה כמו שתי טיפות מים…
