אולי תקפידי קצת על ההופעה שלך לפני שאת מתיישבת לאכול? הקול של דרור נחת כמו מכה קרה ממזגן מקולקל באמצע חורף ירושלמי. החלוק הזה, מה זה, אוהל? השיער שלך עושה שביתה איטלקית. כל כך קשה להשקיע קצת בשביל הבעל שלך?
נעמה קפאה באחיזת המצקת, הסיר התבשל, המרק עלה אדים, והמנה כמעט עשתה קפיצה חופשית מתוך הכלי. המבט שלה ננעץ בדרור. הוא בחיים לא היה מסתכל עליה בכלל אם לא היה מזפזפ בטלפון החדש שלו (ברור, אייפון, מה חשבתם?). הוא לבוש בחולצה צווארון תכלת, מגוהצת עד זוהר, שיער מסודר עם גל, ניכרת השקעה בפרטים הקטנים וגם בפרפיום שעוד רגע שותת על כל הבית.
בחודשים האחרונים, דרור היה פשוט בן אדם אחר. כמעט שלושים שנה של זוגיות, בן שהתחתן ועבר לרמת גן, ועכשיו היא מוצאת את עצמה חיה ליד גבר זר. פתאום הוא נרשם לחדר כושר, זרק את כל הבגדים הישנים, הפסיק לאכול שווארמה כדי “לשמור על הפיגורה”, והטיל על הנייד שלו סיסמה שהייתה יכולה להגן על מסמכי מדינה.
אבל הכי גרוע הבנאדם הפך להיות המבקר הראשי של נעמה. שום דבר לא טוב לו לא האוכל, לא השיחה, לא הלבוש ואפילו לא האופן בו היא נושמת. שיא.
אני הרגע חזרתי מהעבודה, ענתה נעמה בשקט עקשני, דפקתי משמרת בבית מרקחת, קניתי מצרכים, העליתי שקיות כמו מובילת קרב, והרמתי לך ארוחת ערב חמה. היית מעדיף שאעמוד כאן בכתונת ערב ומייקאפ מלא בשביל להגיש לך קוסקוס?
את מתקרבנת, דרור העיף את הטלפון על השולחן בפוזה של מנכ”ל נעלב. מה קרה, הבאת שקיות. כולן עובדות, רק שהן גם נראות טוב. אצלנו במשרד הנשים בגילך עקבים, שמלות, בום-פיצוץ. את? כבר שנים הפסקת להשקיע בעצמך. אי אפשר להוציא אותך מהבית. מביך.
נעמה הניחה לפניו את המרק והתיישבה מולו. בפנים הרגישה דקירה, אבל לא בכתה. בחודשים האחרונים היו מספיק דמעות בין הכריות כשהוא “עובד עד מאוחר” ושולח הודעות למישהי שכל הזמן מחייכת.
אז למה אתה פה, אם כל כך רע לך? שאלה בשקט, עם מבט ישיר, לא מתחנפן.
דרור הבין מבחינתו, נעמה פוחדת להישאר לבד בגיל כזה. מה היא שווה בלעדיו? אשה קצת עייפה, לא חייכנית, שנשארת עם תלושי המשכורת המרופטים. מי יקח אותה בכלל?
הרגל, נעמה. אתה יודעת, רחמים. ענה בהתנשאות, דוחף לאצבעות פרוסת לחם שחור. אבל גם לי יש גבול. אם לא תתחילי לנסות, אם לא תשקיעי בעצמך, את יודעת… אולי באמת אעמיס מזוודה ואעבור לזו שבאמת מעריכה אותי. אני גבר נחשב. לקחתי קידום. קרן מהמרקטינג חולמת עליי. עכשו בת 26 והיא מסתכלת עלי כאילו אני איתן טיבי.
ציחקוק פנימי קר עבר בגב של נעמה. חשדות זה דבר אחד; שמי שמולך יספר לך בפנים זה כבר רמה אחרת.
אם ככה, מה מחזיק אותך עדיין? גייסה אומץ, הבינה שלפחות לא תקפוץ ראש לתוך הדמעות אתו.
דרור רק ליקק מזלג; היה בטוח שהיא לא תעז. מבחינתו היא תתחנן שיישאר. אבל הפעם משהו אצלה השתנה מבפנים. נעמה הקשיבה עד הסוף, ואז פתאום קרה נס קטן. כל הכאב התנדף, כמו שטרודל מהתנור של מיכל. פתאום היא הבינה לא מפחיד להיות לבד, בעצם מפחיד להישאר עם מי שכל הזמן מזלזל בך, שם את הגרביים איך שבא לו ומביא ריחות של בושם יקר שאין לה מושג מי אחראית לבחור אותו.
היא נעמדה, שפכה את המרק לכיור, שטפה כלים, ניגבה ידיים והלכה לסלון.
דרור שכב על הספה, רגל אחת על שולחן הסלון, הרים את הווליום בטלוויזיה, מוכן לטקס הפיוס שהוא דמיין.
עשיתי את החשבון, דרור, אמרה בשקט, עמדה גב זקוף.
כן? מחר תירשמי למספרה? תעשי גם מנוי לחדר כושר אולי?
לא. החלטתי להפסיק להרוס לך את החיים. מגיע לך יותר טוב ממני, הרי. לך לקרן.
החיוך ירד מהפנים שלו מהר כמו פלאפל שנפל מהפיתה. הוא התרומם, הביט בה בפעם הראשונה, ואולי גם האחרונה, כמו אדם שלא בטוח מה בדיוק קרה כאן.
את רצינית עכשיו? זה המשחק החדש שלך? אל תשחקי באש, נעמה. אני קם והולך. תהיי לבד עם הסירים שלך ותצטערי.
לא. אני באמת שלמה עם זה. הגיע הזמן שתלך, ענתה וקמה לחדר המיטות. תארוז מהר, מחר אני יוצאת עם הדס מהעבודה להצגה, שלא תפריע לי. סגור?
הוא גמגם, אבל היא כבר לא שמעה. בטוח שהיא בבוקר עוד תתחרט, תבכה, תשלח הודעות של “תחזור, אני אשתנה”. ליתר ביטחון, עבר לישון בסלון.
בבוקר, נעמה שותה קפה, קושרת צעיף, והולכת. שום כלום לסלון, לא פניה אליו. דרור זעם, יאללה, בערב היא תחזור, יראה מה עשתה, ותתקשר אליו תוך רבע שעה.
כל היום, הוא וברכה, סליחה, קרן, מתכתבים באינסטגרם. סיפורי עוני, דירה כל כך קטנה “בבת ים”, בעלת הדירה מרשעת, שכנים עם מסיבת טראנס באמצע שבוע. דרור מפנטז, מספר לה ש”זהו, זה עניין טכני, אוטוטו אני עובר אלייך, הלילה נעשה חגיגה”.
16:30, מתייצב ליד השולחן שלה.
מתוקה, הפתעה עיניו נוצצות, בדיוק כמו הצנרת במשרד אחרי שיפוץ עזבתי את אשתי. הלילה עובר אליך. בשבת מסעדה יוקרתית, חוגגים את החיים החדשים.
ברכה אממ, קרן חושפת מבט מתלהב, ואז קצת פחות. אבל… אלי? הדירה שלי פיצפונת, לא נושמת, מיטה של תינוק. חשבתי שנעבור אליך… או תזכיר לנו דירה במרכז. אתה מנהל, לא?
דרור מגמגם, דירה עם שכר דירה גבוה? אני?! כל מה שמוציא זה על עניבות ושעון חכם. משוכנע שנעמה תכנע תוך שבועיים. עושה כאילו זהו, עובר זמנית, מפרגן “יחד בצפיפות, אבל באהבה”. יוצא מהעבודה, נוסע הביתה.
חנה בחניה, עולה קומה, שר בשקט “שלום לך חבר”. ניגש לדלת, מנסה את המפתח אופס נכנס חלקית. לא זז. מה נסגר?
משוך. לחץ על הידית, לא עוזר. מסתכל חומר חדש בנעילה, ברגים מבריקים. ואז קולט סוף סוף: באמת החליפו צילינדר!
ובתוך הפינה של המדרגות: שלושה תיקי צק ליסט מניילון, הלוּ כאן! ועליהם המזוודה הישנה שלו, לידם שקית ניילון עם נעליים ומעל פתק כתוב בכתב ידה של נעמה, עם חיוך:
״החפצים שלך ארוזים. הצילינדר החדש עלה לי 4500 שח מתנה. בשבוע הבא אגיש בקשה לגט. אם לא תצא לבד מהדירה, ניפגש בבית המשפט. בהצלחה עם קרן.״
האדמה רעדה. דרור קרא שוב, לא מאמין פשוט עיפתה אותו, עם הבגדים הממותגים, הישר לתוך התיקים הקפלים מהשוק.
רץ לדלת, דופק כמו רמלה באירוויזיון, צועק: נעמה, תפתחי! מה זה השטויות האלה? זה הבית שלי!
מעבר לדלת, צעדים שקטים, הסגר של השלשלת נפתח רק טיפה; בפנים נעמה רגועה, בשמלה שחורה, שיער מתוקתק.
דרור, ליל מנוחה. אל תעיר את השכנים.
את הזויה?! החלפת מנעול?! יש לי כתובת כאן!
הצחיקת אותי. קרא לחוקרי טאבו. דירה שנרכשה עם כסף מהורים שלי, רשומה על שמי, על פי דין. אתה אורח. אני אפילו ארזתי לך יפה את הגופיות. ויש שם למטה גם המשקולות שלך שלא תצא מהכושר.
אבל שלושים שנה נישואים! גם אני השקעתי! תיקנתי, שיפצתי, קניתי מדפים, טיחתי קיר!
תיקון זה לא שוויון בדין, מסכמת נעמה ומתחילה לסגור את הדלת. בחרת ללכת אז תלך. בהצלחה עם קרן.
נעמה, חכי, לאן אקח תיקים כאלה עכשיו, אין לי לאן ללכת!
זאת כבר לא הבעיה שלי. לילה טוב.
הדלת נטרקת. החשמל בחדר כניסה כבה.
דרור מתיישב על המזוודה. בדידות יש בה גם קסם, מסתבר. שולף את הטלפון, משגע את קרן גבר בן 55 עם שלושה תיקים מניילון, מי תפתח לו את הדלת?
קרן, אני מגיע אלייך הלילה, כל התיקים איתי… זה בלאגן…
היא מורידה אקט, לא הבנתי, מה עם הדירה? אמרת שנפרדתם, אבל יהיה כסף לעבור לדירה, לא?
הכל על שמה… אין מה לחלוק.
תשמע, דרור… נשמע פיהוק מבעד לקו, לא מתאימה לי עכשיו תקופת בגרות על שטיח רצפה. אני בחורה צעירה, ברגע שתסדר קורת גג דבר איתי. ביי.
התנתקה. שממה מוחלטת.
הוא מביט סביב: ספסל מתכת, לילה, שלושה תיקים וחיים שלמים שפתאום נדחסו לשקי שוק. בדיחה על חשבונו.
דפדוף בטלפון, אולי ימצא הוסטל או דירת Airbnb ב-100 שקל ללילה.
מעבר לדלת, בבית החם המשופץ נעמה מכינה לעצמה תה מליסה, מתיישבת צמוד לחלון, נושמת עמוק, מחייכת.
לראשונה מזה שנים, יש לה שקט בלב, אוויר אמיתי. חיים חדשים. רק שלה.
דרגו בהנאה, הירשמו לערוץ, ורשמו לי בתגובות מה אתם הייתם עושים במקום נעמה?
