יומן אישי תשנ״ב
אמא, אני ודניאל לא באמת תכננו להביא עוד ילד… אנחנו בסך הכל רצינו להתחתן בעתיד, כשנקרא לזה זמן מתאים. רק אז הבנתי, הכל נפל עליי בבת אחת.
הימים ההם, ראשית שנות התשעים בישראל, לא היו קלים. אני, מרים, גידלתי לבד את בתי רונית, מאז שבעלי נפטר. החיים היו קשים – עבדתי בשתי עבודות כדי שנוכל לשלם על כל מה שצריך, כי שקל אחד לא היה קל להשיג.
אחרי שלוש שנים, חבר לעבודה הכיר לי את יונתן. הוא היה איש טוב לב, עם ילד משלו בשם דניאל מהנישואים הראשונים. הוא התגרש מאשתו בגלל שהיא התחילה לשתות יותר מדי ולגנוב כסף. אני ויונתן התחלנו לדבר, ובסופו של דבר הוא הציע לי נישואים. מאוד היססתי, אבל חברה קרובה שלי, דינה, שבאמת הכירה אותו שנים, שיכנעה אותי להסכים. הוא באמת אדם טוב, עובד קשה, לא מתעסק עם אלכוהול. בסוף הסכמתי.
הילדים נעשו חברים טובים, והחיים התחילו להיראות כמו משפחה של ממש. אבל האושר היה קצר. יונתן קיבל פתאום שבץ ונפטר. לא הצלחתי להבין למה החיים עושים לי כזה מבחן למה דווקא אני? לא היה לי זמן לבכות, הייתי צריכה להסדיר את המשמורת על דניאל. לא רציתי שישלחו אותו לפנימייה הוא כבר הפך לבן שלי.
וכך נשארנו שלושתנו יחד. אחרי כיתה ח’, דניאל נכנס לבית ספר טכנולוגי, ותמיד עזר לי בכל מה שצריך. הרבה פעמים היה מגיע לקחת את רונית מהבית ספר, כדי שאף אחד לא יציק לה. הרגשתי שמשפחתי מושלמת.
עד שיום אחד קיבלתי שיחה מהמזכירה בבית הספר של רונית: היא חולה, לקחו אותה למיון. עזבתי הכל ורצתי לבית החולים. שם הרופא סיפר לי שבקרוב אהיה סבתא.
לא ידעתי מה לעשות. לא צרחתי על דניאל, ישבתי איתו לשיחה רגועה, ניסיתי להבין איך הכל קרה.
“דניאל, אתה כבר בוגר. לא חשבת על ההשלכות?”
“חשבתי, אבל לא האמנתי שזה יקרה כל כך מהר. זה היה פעם אחת… לא תכננו עוד ילדים. אני אוהב אותה, באמת חשבנו להתחתן כשזה יתאפשר מבחינת החוק…”
הצעתי לדניאל ולרונית להסתיר את ההיריון ולהרשום את הילד על שמי, אבל הם החליטו יחד ללכת בדרך שלהם: להתחתן ולהיות ההורים החוקיים. ביליתי כמעט חודש שלם בריצות בין משרדים כדי להשיג את כל האישורים ולרשום את הנישואין.
השנים הראשונות היו קשות. רונית נשארה עם הילד, ואני עבדתי לילות וימים כדי שיהיה לנו אוכל. גם דניאל עשה כל מה שיכול עבד בעבודות מזדמנות, עזר בכסף ממה שהצליח. כשסיים את הלימודים, מצא עבודה קבועה, והקל עלי מאוד. פתאום דברים היו נורמליים עבודה ביום, שינה בלילה.
עברו מאז עשרים וחמש שנים. רונית ודניאל עדיין יחד, הם מודים לי שעמדתי לצידם והאמנתי באהבה שלהם, ואפשרתי להם להקים משפחה אמיצה וטובה.
תמיד אני חושבת מה הייתי עושה אם הייתי צריכה לבחור שוב? והיום אני יודעת שבחרתי נכון.
