עד היום אני עדיין חייב לו על זה כסף!!!
אפשר לומר שאני שיפוצניק מקצועי. כבר שנים טובות אני עושה את זה, והפכתי את התחביב להוצאה שמכניסה יפה. לפעמים קרובים פונים אליי כשצריך תיקון או איזה שיפוץ קטן. ויום אחד צלצול. עונה לטלפון, מי אם לא בן דוד! הוא ישר פותח: “אהלן, התקשרתי כי אני צריך את עזרתך.”
אחרי כמה ימים, הוא שואל מתי אני מתפנה. ברור שאמרתי כן אני תמיד עוזר למשפחה כשהידיים פנויות. מתברר שהוא כבר רכש את כל החומרים לשיפוץ, אפילו הסיע הביתה, וכשהגעתי מיד נכנסתי לעניינים. האמת, אני נהנה מכל רגע של עבודה כזו זה תמיד נותן לי סיפוק מטורף.
אני בדרך כלל לא לוקח כסף ממשפחה. גם כשבן הדוד התעקש לתת, סירבתי בנימוס. הדירה השתנתה ממש מהקצה אל הקצה בזה אני בטוח! תוך שבועיים בערך סיימנו הכול. ובסוף, מה שנשאר זה כמה תקלות קטנות וערימה של גרוטאות במבואת הכניסה, שצריך להעביר למזבלה. פתאום קופצת לו הברקה:
“אולי תקח את כל החומרים שנשארו? שים בינתיים במחסן אצלך, אולי תוכל להשתמש בהם בעבודות שלך או בשבילך. תחסוך כסף.” השתכנעתי, אז באמת לקחתי את מה שנשאר: קרמיקות, למינציה, צבעים, כל מיני דברים. בכל מקרה, יש לי מחסן בבית ואני אוהב פיציפקעס.
בהמשך החלטתי לשוחח עם בן הדוד טוב שהקלטתי את השיחה. מה שהוא אמר לי מול הפרצוף הפתיע אפילו אותי. הנה אחד לאחד מה שקרה:
זה התחביב שלי, כן? הודיתי לו בנימוס, וקבענו סופית שזה שלי. בשורה התחתונה השיפוץ נגמר עד הערב, העברנו את הפסולת: חלק לפח, חלק אליי למחסן. אחר כך ישבנו, חגגנו שיפוץ מוצלח עם איזה קולה ופיצוחים, ואני חזרתי הביתה.
למחרת הכול כרגיל, ופתאום ב-14:00 טלפון מבן הדוד: “מה נשמע? אני חושב שאתה חייב לי כסף על החומרים שנשארו. חבל עליהם, זה עץ מעולה, הלמינציה כמו חדשה. קרמיקה אתה בכלל יכול למכור! נוח לך להעביר לי בהעברה בנקאית?”
להגיד שנדהמתי יהיה אנדרסטייטמנט. הוא בכלל אמר שיתן סימן בערב אבל מאז לא שמעתי ממנו. הייתי בהלם.
מילא, עזרתי לו בחינם, והחומרים האלה הרי היו מיועדים להיזרק. הוא בעצמו רצה להשאיר אותם ברחוב ורק בסוף הציע לי. מה להתחיל עכשיו לחייב אותו על השיפוץ?
