הגירושים הגדולים
בדיוק ארבע שנים החזיקו הנישואים של משפחת רימון, אך למרות כל הניסיונות להצמיח שורשים באדמת האושר המשפחתי, האהבה הצגה לארוך זמן. בשטח כבר נושף הגירושין.
ככה פשוט תתגרשו וזהו? שאלה חברתה של יערה רימון, כשזו הזמינה אותה לנחם את הלב בלחמניות עגולות עם מבחר גבינות מהמאפייה האיטלקית בשוק מחנה יהודה.
כן. מה עוד נשאר לנו? דיברנו על זה, ככה עדיף לשנינו…
אני לא שואלת על עצם הגירושין אני שואלת על האירוע! צריך לעשות מזה משהו אמיתי. לסגור את הפרק כמו שצריך.
אין לי כוחות לזה, אני פשוט עצבנית, מספיק להכביד, נעלבה יערה, וטבעה את לחצה בפיצה עם זיתים ותרד.
אני מדברת עלייך בקטע טוב! על הגירושין שלך, כן? הרי חתונה עשיתם כמו מלוכה אני עוד משלמת בתשלומים על המנה האחרונה מה”טאגין”. אז למה לא לעשות גם מהגירושין פסטיבל? מסעדה, ליווי רכבים, מפעילה, טקס שריפת הגשר האחרון… הייתי מתפרקת!
זה בכלל שכיח?
זה חובה!
אין לי כסף. עכשיו נצטרך כבר לחתוך את הכל באמצע, מצעים, סכום, הכל.
יש לי קשרים אירוע על סלסלה של עגבניות, והשאר החברים יביאו במתנות. בינתיים בואי נחשוב על ערב “רווקה” סולידי משהו ביתי, ערכי, פרידה רשמית מחיי נישואים.
אז, כמו תמיד נקבע לצאת עם כולן, ובסוף כל אחת נשארת בבית עם הילדים והבעלים?
השיא של האירועים!
ביום שלמחרת, יערה וחברתה הגיעו למשרד של המפיקה, מירב. משום מה, מירב קיבלה את פניהן בעמדת קופה בדוכן בלינצסים, תוך כדי שהיא מטפלת בהזמנות.
תעזרי? ביקשה החברה של יערה אחרי שהציגה לה את התקציר.
בקטנה! אני כבר רואה את זה הכלה בשמלת אבלות שחורה, נשבעת “בחיים לא שוב”. החתן סוף סוף לובש בגדי ספורט זוהרים מסביב לשעון, ומכריז לא!. אז כולנו רצים יחד ללשכת הרבנות, מקבלים כסף קטן על כל טבעת שמחזירים, כשכולם שרים “מתוק!” או “חצי-חצי!”… אני עוד אחשוב על זה, סיימה מירב, ומיד קראה בכל עוז: הזמנה מספר מאה עשרים ושש מוכנה!
דווקא בעלה של יערה, אילן, קיבל בהתלהבות את הרעיון לאירוע הגירושים, אבל ההורים התנגדו בעקשנות.
זה כל הקטע של הדור שלכם. אצלנו, פשוט מתגרשים בשקט ושונאים אחד את השני עד הקבר, רתחו שני הצדדים. לא תקבלו שקל לגירושין.
תוך שבוע, הכל היה מוכן. לפי התסריט של מירב, טקס הגירושין נפתח בכופר סמלי החתן צריך לעבור סדרת משימות עד שייצא מהדירה חידות, שירים, כרטיס למילואים, כל אחד מזרז אותו הלאה או משלם שישתחרר כבר. כי לקומת 12 לא ניתן לטפס ניתן לו לטטות במעלית, יחד עם חפציו וחברו הקרוב, העד.
באמצעות קרוב משפחתה קצין לשעבר, מירב דאגה לצלם מהמשטרה, שכל פרט מתועד. אחרי כל הסאגה הזו, תשעה אנשים קיבלו זימון ממחלקת “רישום לזרים”.
עכשיו, כולנו לרבנות! הכריזה מירב במלוא הטקסיות, כשכולם התאספו בכניסה.
לפי המסורת החדשה, משפחת רימון נוסעת ביחד לטקס הסיום, כדי שבחזור, כל אחד ייסע לדרכו. לשאר המשתתפים חולקו רבקו לנסיעה, עודף לשווארמה, ורכב הצלם שבו נערכו תחרויות היתוליות: טביעות אצבע, חקירות בדיחה. בדרך לחתימת הגירושין שרו כולם את “אני חופשי, סוףסוף חופשי!”.
כשהחותמות נסגרו ותא המשפחתי פוזר, יצאו החוגגים החוצה. מירב שלפה כלוב יונים והציעה ללכוד כמה ולשחרר “לחירות”. כולם שרו, רקדו, חגגו את החופש של “הצעירים-גרושים”. הגברים איחלו לאילן אריכות ימים של רווקות, ונשותיהם מיד התחילו בירקות באותו מקום, ומתחרות אחר פרס: זר חשבוניות ארנונה.
וואו, איזה חגיגה! הריץ בדיחה מישהו שעמד ליד מקבילי החתונה האחרת.
לא, הם מתגרשים הסבירו לו.
אחרי מחזה כזה, אפילו זוגות אחרים דחו את החתונה לשבוע הבא.
כשנחתך המנעול שעל גשר המושבה, והטבעות נמכרו תמורת שקלים לממן את האירוע, התקבצה החבורה במסעדה. חיכה להם “הרכב טקסי” של בלינצסים בדבש, עסקית צהריים ומופע הכל בזכות החברות למירב, העובדת הוותיקה בדוכן הבלינצסים “שמונס”. העוגה? כמובן, שכבות בלינצס וקצפת.
זה מרגיש כמו יושבים בשבעה, לחשה יערה, מביטה במבט כואב.
כן, אבל למען הנישואים שכבר אינם, אמרה מירב, והציעה לגרושים-לא-כל-כך-צעירים ריקוד פרידה.
לצלילי שופן הם הסתובבו אט אט לריקוד אחרון.
יצא לא רע, אמרה יערה עם חיוך קל לאילן.
מסכים, הנהן. אף פעם לא ראיתי את ההורים שלנו כל כך מסכימים על כלום.
בעודם מסיימים סיבוב, ראתה יערה שאביה ואביו של אילן מחובקים, שרים בדמעות שפעם ממש לא יכלו לסבול אחד את השני.
על השולחן נזדקרו ערימות מתנות: מצעי יחיד, כרטיסים להצגה, משקולות, כלים לאדם יחיד, שוברי יוגה, מנוי לחדר כושר, שוברי strip dance… לבסוף קיבלו יערה ואילן מפתחות לחדרים נפרדים בשתי פינות העיר, קופונים לדוכן בלינצס השכונתי, ושובר לשתי נסיעות בניידת.
החגיגה נחתמה בזיקוקי דינור ומכירת עוגה במבצע. האורחים פרשו לבתיהם, והגרושים הטריים הלכו כל אחד לדרכו.
שלושה שבועות לאחר מכן חיכה לאלבום ממש כמו סדרת ראיות. אילן קפץ ליערה לקחת את קוצצי הציפורניים שלו.
יצא טוב, אמרה יערה, דפדפה באלבום התמונות, כולם מחייכים, ראיות, קלסרים, חירות בעיניים.
לגמרי, הסכים אילן. תשני שם משפחה?
לא. כבר התרגלתי, וגם “כרמלי” לא נשמע יותר מתוק.
צודקת, חייך אילן. אז… אני זז?
רגע! קפאה יערה.
אילן חיכה בסקרנות.
אולי נלך לאכול בלינצס הערב? השוברים נגמרים היום, חבל…
חבל. את יודעת, בלינצס זה סמל להתחדשות. אולי זו ההזדמנות השנייה שלנו. כלומר זה סוג של דייט?
אתה חושב… התבלבלה אחרי גירושין כאלה מפורסמים? אפילו עשו עלינו כתבה בטלוויזיה…
מי ישפוט אותנו בעצם? אנחנו חופשיים. אה, שבוע הבא העדים בגירושין הזמינו אותנו. בא לך לבוא איתי?
אחשוב על זה, חייכה יערה. במקרה יש לי מהם מתנה מצעי יחיד, תהיה אחלה מתנה פרידה.
