אמא שלי כבר כועסת עליי מאז ששמעה שבני המשפחה של בעלי הזמינו אותנו אליהם לקיץ. הם גרים ליד הים התיכון בחיפה וישמחו לארח אותי ואת בתי לכל החופש הגדול. ברור שרציתי לנסוע הרופא המליץ לנו השנה לקחת את הילדה לים בקיץ, כדי שתהיה בריאה יותר ולא תחלה לעיתים קרובות בחורף.
אבל אמא בכתה ואמרה שזה לא מתקבל על הדעת כי בקיץ העבודה בגינה שלה לא נגמרת, והיא לא מסוגלת להסתדר לבד. היא נשענת עלי מאוד, ומאשימה אותי שגם בשנה שעברה כמעט ולא עזרתי. וזה נכון בשנה שעברה בתי עדיין הייתה תינוקת קטנה ולא הספקתי לעזור לה בגינה.
כבר בתיכון נמאס לי מהגינה של אמא שלי. בעוד שלחברות שלי היו חופשים אמיתיים בריכה, טיולים, כיף אני מצאתי את עצמי כמעט כל יום בגינה שלנו, עם רשימת מטלות: לעשב, להשקות, לאסוף, לשתול. ההורים שלי חילקו את היום שלהם בין העבודה לבין הגינה רק בסופי שבוע, ואני שהייתה לי יותר חופשה נשארתי עם הגינה כל הזמן כי “למה שלא אעזור”.
כשהילדים האחרים שיחקו ונהנו, אני עסקתי בערוגות. כל זה רק כדי שאמא שלי תוכל בסופי שבוע לגעת בעגבניות שלה ולבקר אותי על כך שאני עושה הכול לא נכון.
כשכבר הגעתי לאוניברסיטה ורציתי להרוויח קצת כסף בקיץ בעבודות, ספגתי שוב מבול של הערות. כשנישאתי, אמא ניסתה לגייס גם את בעלי לעבודות הגינה, אבל אחרי כמה פעמים הוא הבין שאין לזה קצה תמיד עוד שתילים, עוד ניכוש, עוד השקיה ופשוט סירב להמשיך. זה הרגיז מאוד את אמא, שטענה שזו גינה גם בשבילנו, אבל בעלי אמר שאפילו יותר משתלם לקנות מלפפונים ועגבניות בסופר ולא לבלות שעות בגינה כל שבוע.
גם אני ניסיתי להמעיט בהליכות לגינה, למרות שאמא לא הפסיקה להפעיל לחץ, אבל ברגע שנכנסתי להריון זה נפסק. פשוט לא עמדתי בחום, והייתה לי הזדמנות סוף סוף להירגע מזה.
אחרי הלידה עבר קיץ שלם בלי שעזרתי לה, למרות שאמא רמזה שאולי אפשר לשלב איכשהו. אבל גם היא הבינה שעם תינוק קטן פשוט לא ייצא מזה שום דבר, ותכננה על כך שלקיץ הבא הילדה תגדל, ונוכל להגיע ולעזור בגינה.
“ולבת שלך יהיה נפלא!” היא דמיינה. “בתל אביב יש רק אוויר מזוהם ואבק בגנים, אבל כאן הכל ירוק ומלא שמש, נשב בגינה, נקנה לה בריכה קטנה עם שמשיה ותוכל לשחק בחוץ כל היום”.
האמת שזה לא ממש שכנע אותי, אבל לא אמרתי מילה, כדי לא להחריף את הוויכוח. היו לי תוכניות לגמרי אחרות.
בחורף, בזמן חנוכה, הגיעו אלינו דודה של בעלי אישה שבעלי מאוד קשור אליה, כמו לאמא שנייה. היא גרה עם בעלה בבית יפה בחיפה, קרוב לים. יש להם בן בוגר שכבר גר ועובד בארצות הברית, כך שכיום רק שניהם שם.
הם הזמינו אותנו לחופשת קיץ אצלם, כמובן בלי לשלם על השהות. הם אמרו שישמחו מאוד לארח אותנו.
בהתחלה חשבתי שזה סתם נימוס, אבל הדודה התקשרה מספר פעמים במיוחד להזכיר לבעלי שהם ממש מחכים לנו. בעלי לא יכל לקחת חופשה לכל הקיץ, אבל הוא תכנן ללוות אותנו לשבוע הראשון, ואז לבוא לאסוף אותנו שוב בסוף החופש.
רצינו מאוד לנסוע לים, והמלצת הרופא רק חיזקה את זה האוויר של הים יעשה טוב לילדה והיא תהיה בריאה יותר כל השנה. אז החלטנו שנלך ופשוט אמא שלי קלקלה הכול.
פתאום לדבריה השמש בים מזיקה, ואיך אפשר לנסוע ל”אנשים זרים”, ולמה בכלל צריך ים אם אפשר לשפר את הבריאות בגינה שלה? נזכרה שכל העונה שעברה עבדה לבדה, ועכשיו אני “זורקת” אותה שוב. העובדה שאני מתעקשת לנסוע מרגיזה אותה עוד יותר.
כי באמת מי בר דעת בין האפשרות לבלות בים לבין עבודה בגינה בקיץ, יבחר בגינה? במיוחד כשאנחנו לא צריכים כלום מהגינה שלה אנחנו קונים הכול בסופר, והממרחים והמלפפונים הכבושים שלה עדיין ממלאים את המחסן לא אוכלים, לא אוהבים
אבל למדתי שלפעמים צריך לחשוב על עצמנו ולפרוץ מהדפוסים הישנים כדי לתת סיכוי לאושר ולבריאות של המשפחה שלי. האחריות היא חשובה אך אסור להקריב את השקט והבריאות של ילדינו בשביל הדרישות של כולם. בסוף, רק אנחנו נענה על הבחירות שלנו אז חשוב לבחור מה שטוב ללב ולמשפחה שלנו באמת.
