– את לא נוגעת לי בעדשות! צרחה יוכבד שכנתי לשעבר, עיניה בוערות. תשגיחי קודם על העיניים שלך! את חושבת שאני לא רואה על מי את מסתכלת?
– מה, את מקנאה? הופתעה תמר רותם. על מי את מפתחת ציפיות, אה? אני כבר יודעת מה נקנה לך לחנוכה: מכונת גלגול שפתיים!
– אולי תשאירי אותה אצלך! לא נשארה חייבת יוכבד. או שהשפתיים שלך כבר יצאו לפנסיה ואף מכונה לא עוזרת? את חושבת שאני לא שמה לב?
תמר ירדה מהמיטה הישנה, פסעה אל פינת המזוזות וקראה את תפילת הבוקר שלה בלחש.
לא שאפשר להגיד שהייתה דתייה במיוחד ברור שמשהו למעלה שולט בכולנו, אבל מי בדיוק? זו שאלה פתוחה אצלה כבר עשרות שנים.
סבא לבן בזקן ומלבוש לבן, יושב על ענן בשמיים ודואג לכולם כך תמיד דמיינה את “הקדוש ברוך הוא”.
ובכל זאת, לאישה בגילה כבר מתקרבת לשבעים עדיף לא לריב עם הקדוש ברוך הוא: אם הוא קיים, הפסדת הכול. ואם לא לא הפסדת כלום.
בתום התפילה לחשה כמה בקשות אישיות ככה, לסגור מעגל. הלב נרגע, אפשר להתחיל יום חדש.
שתי צרות היו לתמר רותם. לא, לא מסים וכבישים, זה כבר שחוק מדי. האחת: יוכבד השכנה, והאחרת: הנכדים שלה.
הנכדים מה כבר יש לומר? הדור החדש, לא רוצים לעשות כלום. למזלה, יש להם הורים שיתמודדו איתם.
אבל עם יוכבד? היא התחילה לשגע את תמר קלאסי! בסרטים, אולי, יריבות בין כוכבות נראית מצחיקה. בחיים זה מעיק, במיוחד כשהתלונות נובעות מקנאה.
ולאסתר היה חבר כולם קראו לו דני קטנוע. בעצם, שמו המלא היה דניאל עזרא כצנלסון.
בצעירותו, דני היה מופיע בכל מקום על הקטנוע או, כפי שקרא לו בחיבה, הקטנון לכן נדבק לו הכינוי “דני קטנוע”.
הקטנוע כבר התפרק מזמן, מאופסן בסככה, אבל הכינוי נשאר איתו ככה זה במושבה קטנה.
פעם היו חברים שלושתם דני ורות עם בני הזוג שלהם אבל אלה כבר מזמן קבורים בהר המנוחות. החברות עם דני המשיכה במומנטום של שנים הרי מאז בית ספר יסודי היא מכירה אותו, והוא חבר למופת.
בתיכון היו הולכים שלושתם יחד לכל מקום דני באמצע, רות ויוכבד אוחזות בזרועותיו, שוות כוס דו-ידית שלא תיפול מהיד.
עם השנים החברות נשחקה, הפכה למריבה אחת ארוכה מצד יוכבד, ומכאן לשנאה מוצהרת. כאילו החליפו לה תוכנה.
בעלה של יוכבד היה עמוד השדרה שלה. מאז נפטר הכול נסדק.
האנשים משתנים עם הזמן קמצן נהיה גוזלן, פטפטן נעשה שיחתן, וקנאי מתפוצץ מקנאה.
הייתה לה במה לקנא: תמר נשארה רזה גם בגילה, בעוד יוכבד הפכה “לגביע” איפה המותניים? גם החבר המשותף דני הקדיש לתמר יותר תשומת לב, לפעמים צוחקים יחד בכמעט ליטוף של שיערם הלבן, ומול יוכבד תמיד מדבר יבש וקצר.
ואפילו לביקורים היה דני מקפיד לבוא לתמר יותר. את יוכבד הייתה צריכה להזמין בתחנונים.
המודעות שלה לזה חרצה את הלשון שלה התחילה לקטול את תמר על כל שטות, כמו ב”חפפה” של שייקה אופיר.
התחיל בזה שמקלחת החוץ של תמר מסריחה…
– מה זה הריח מהשירותים שלך? העירה יוכבד בבוטות.
– מה פתאום, כבר שנים אותו מקום, הרחת רק עכשיו? הרימה גבה תמר, ותקפה חזרה: אגב, עדשות קיבלת בחינם דרך הקופה ידוע שאם זה חינם, זה לא איכותי…
– את לא נוגעת לי בעדשות! צרחה שוב יוכבד. תשגיחי על העיניים שלך! חושבת שאני לא רואה על מי את מסתכלת?!
– מה, את מקנאה? הרימה תמר גבה. על מי את חולמת? אני אקנה לך לחנוכה מכונת גלגול שפתיים!
– אולי תשאירי לעצמך עקצה יוכבד. או שהשפתיים שלך כבר בליי ולא עוזרת אף אחת? חושבת שאני לא רואה!
וזה לא נגמר. דני בא לייעץ אמר להם לקבור את הביוב ולעשות שירותים בבית. הילדים של תמר שמחו לעזור, אספו קצת שקלים, ושיפצו לה את העניין. דני, חבר אמת, עזר לסתום את הבור בסככה אז עכשיו, יוכבד, עם הריח גמרנו!
לא עבר יום, וטענה חדשה הנכדים של תמר גנבו את אגסי העץ, שממשיכים לגבולה של יוכבד.
– הם חשבו שזה אצלנו ניסתה תמר להרגיע. אישית לא ראתה אף אחד נוגע בעץ הכול נשאר תלוי! והתרנגולות שלך חופרות לי בערוגות, נו?
– תרנגולת יצור טיפש! התפרצה יוכבד. אבל ילדים? צריך לחנך! לא להשתעשע עם גברים כל היום!
בקיצור שוב ויכוח על דני.
הנכדים ספגו נזיפה, ובכל מקרה סוף עונת האגסים תירגעי, יוכבד.
נו, בטח! עכשיו טענה שיוכבד שמישהו שבר לה ענפים מהעץ!
– תראי לי איפה! ביקשה תמר, ולא מצאה דבר, גם לא עם זכוכית מגדלת.
– פה ושם! יוכבד הצביעה, וקימטה ידיה הגסות לתמר היו תמיד ידיים עדינות, כחלק מהאופי.
אז דני קטנוע הציע נכרת את הענפים אצלך, בשטח שלך את קובעת!
– היא תצעק! חששה תמר.
– מבטיח לך שלא אני אשגיח! חייך דני.
וכך היה יוכבד ראתה את דני קוטע את הענפים, אבל שתקה בשביל לא למסור נשק.
ומיד הגיע תורה של תמר התרנגולות של יוכבד חפרו בערוגות שלה. השנה יוכבד קנתה לה “כפריות משובחות” לא כמו קודם.
אבל תרנגולת קוצה בכל מקום, הורסת גינות. כשביקשה שבקשה להעמיק את הגדר קיבלה גיחוך מהשכנה. מה תעשה? מהלך נועז לתפוס שתיים ולעשות שווארמה? לא, זה מסוכן יותר מדי.
ואז הציע דני פטנט מהאינטרנט בלילה להניח ביצים בגינה, ובבוקר לאסוף להתפאר ביצרניות.
וזה עבד! יוכבד בהתה המומה ורק כשנעלמה תמר עם הקערה, חזרה לתוך ביתה. מאז לא נראו תרנגולות בגינה.
יופי, אולי עכשיו פיוס? יוכבד? למה לריב?
ממש לא. עכשיו העשן מהמטבחון של תמר התחיל להציק אתמול לא היה, פתאום כן? אולי גם אותי מפריע ריח של עוף בגריל! אולי אני טבעונית! הרי הכנסת הוציאה חוק למנגלים, לא?
– איפה מנגל? את רואה פה בכלל? את אולי תנקי את המשקפיים פעם? ניסתה תמר להרים קומה, אבל סבלנותה נגמרה. יוכבד הפכה בלתי נסבלת.
– אפשר לשלוח אותה לניסוי רפואי? הציעה תמר בחיוך עגום, כשישבו עם תה. היא תטרוף אותי עם העצמות!
– תחנק! ואני לא אתן לזה לקרות! ענה דני. יש לי רעיון טוב יותר!
כמה ימים לאחר מכן, באחד הבקרים, נשמעה שירה עליזה: תמר, בואי החוצה!
דני עמד ליד הדלת, מחויך, על הקטנוע ששיפץ במו ידיו.
– את יודעת למה הייתי עצוב? כי הקטנוע היה מקולקל! עכשיו בואי נחזיר את הנעורים תעלי, נצא לסיבוב!
תמר לא חשבה פעמיים הרי היום, רשמית, אין זקנים בישראל כולם פנסיונרים פעילים 65+!
וכך, יצאה תמר אל חיים חדשים תרתי משמע.
לא עבר הרבה זמן, ודני עשה לה הצעה רומנטית והיא עברה לגור איתו. תמר כצנלסון הפכה לאשתו השנייה.
ויוכבד? נשארה לבד, עגמומית וקנאית. עכשיו כבר לא היה לה במי להילחם הזעם נשאר בליבה.
אז, תמר, שבי בבית! מי יודע מה עוד יגיע. חיים מושבניקים עליזים וצורבים. מי צריך יותר מזה? בזבזנו רק על השירותים…







