אליהו מגיע לדירה בעקבות קריאה. פוגש אותו בפתח ילד בן עשר ובצידו ילדה צעירה מעט ממנו.
אימא תגיע ממש בקרוב, אתה יכול להיכנס! הברז במטבח מטפטף, אומר הילד.
אליהו נכנס, מתקן את הברז.
אבא היה מתקן לבד, אבל הוא טייס. כמעט ולא נמצא בבית, מסביר הילד.
כעבור זמן קצר הגיעה האם, שילמה לאליהו על העבודה, והילד יצא ללוות אותו.
אין לנו באמת אבא טייס! זה משהו שאימא שלנו פשוט אמרה, הוא לוחש לאליהו.
זו הייתה העבודה האחרונה של אליהו היום החליף ברז לאישה מבוגרת ברחוב סמוך.
הוא כבר התכוון לשוב לדירתו ברמת גן, כשקיבל שיחת ווטסאפ ממנהל החברה יש עוד כתובת אחת לבדוק בה את הברז שבמטבח.
כבר חצי שנה עוסק אליהו בתיקוני אינסטלציה ותחזוקה, עובד בחברה קטנה שמשרתת דיירים בתל אביב, רמת גן וסביבת גוש דן.
הוא מגיע לכתובת, דופק בדלת. פותח לו ילד רציני, כחול עיניים, ולידו ילדה בלונדינית צעירה.
אין מבוגרים בבית? מתפלא אליהו.
בעבודה לא ממליצים להיכנס לדירה בלי מבוגר.
אימא ממש תכף תבוא, תיכנס. הברז מטפטף, ניסיתי לסדר אותו עם סלוטייפ, אבל זה לא עוזר. ואל תדאג, יש לנו כסף, ממש לא בעיה, מבטיח הילד.
אליהו משתכנע, בודק את הברז ומחליף את הגומיה.
גם השולחן עקום, והרגל שלו רועדת, והמפסק לא עובד, נזכרת פתאום הילדה.
אבא היה מסדר הכל, אבל הוא טייס, טס הרחק הרחק, בקושי מגיע הביתה, ממשיכה הילדה, כמו מצטטת מילים של אימא.
ואז נכנסת האם אישה נאה, בערך בת שלושים וחמש, עייפה מאוד, רוצה רק לנוח.
אי אפשר לחכות לך, מסביר לה הילד. המון פעמים אמרת שתזמיני איש מקצוע ואף פעם לא עשית זאת. אז אני כבר הזמנתי לבד, מסביר הילד.
האם משלמת לאליהו, והילדה מזכירה את השולחן והמפסק.
קובעים למחר. אליהו משאיר כרטיס ביקור.
כשהוא יורד יחד עם הילד ששמו כבר הספיק לגלות עידו, עוזרים לו להוציא את הפח.
אין אצלנו שום אבא טייס. זה סיפור שאימא המציאה. היא חושבת שאנחנו קטנים ולא מבינים כלום. אם היה לנו אבא, הוא בטוח היה בא אלינו מתישהו. נכון? וגם מתנות ליום הולדת אימא בעצמה קונה. ראיתי אותה קונה את הבובה לנועה בחנות ליום הולדת, ואמרה לנו שזה מאבא. עידו אומר בעצב.
אולי הוא באמת לא יכול להגיע, דברים קורים בחיים, מנסה אליהו להרגיע אותו.
עידו רק מביט בו במבט עגמומי ולא עונה.
בבית, אליהו לא מצליח להירגע מהמילים “טייס”. אליהו גם היה טייס פעם.
הוא גר בעיר גדולה, טס לחו”ל לעיתים קרובות.
הייתה לו אישה נאה, שתמיד ביקשה שיפסיק לטוס ויישאר על הקרקע. לא היו להם ילדים.
בטח, אתה למעלה בעננים, ורק לי יהיה ‘הכבוד’ להישאר לבד עם כל העבודה? אמרה לו.
יום אחד ההורים שלה עברו לחו”ל כדי להצטרף למשפחה. אחרי שהתמקמו, הזמינו גם אותם להצטרף.
אליהו סירב בתוקף. אשתו התעקשה ובסוף נפרדו. היא נסעה עם הוריה.
אליהו המשיך לטוס עד שבריאותו כבר לא אפשרה.
עבר לפנסיה מוקדמת, עם שנים רבות של טיסה מאחוריו.
הוא עבר לגור עם אימו בעיר קטנה יותר, יהוד.
הספיק להיות איתה חצי שנה ואז היא הלכה לעולמה, במפתיע.
הוא איבד את עצמו, נקלע לייאוש, חברים חדשים מצאו אצלו בית פתוח ובילו איתו לילות שלמים, עד שיום אחד חלם על אימו. היא הסתכלה עליו בעצב ושתקה.
למחרת, אליהו פינה את הדירה מכל “החברים”, חיזק את עצמו, עשה שיפוץ קטן, ואז שוב השתלטה עליו בדידות.
בעיון בעיתון השבועי, הוא מוצא מודעה מחפשים אנשי תחזוקה עם רכב. החליט לנסות שיהיה עיסוק, וכסף אף פעם לא מזיק.
אהב את הגמישות, יכל לבחור חופשות מתי שרצה.
למחרת, שמר את הביקור אצל המשפחה של עידו ונועה לסוף יום. חשב שאימם תגיע שוב מאוחר, אבל הפעם כבר הייתה בבית.
הוא תיקן את רגל השולחן, את המפסק, סידר מדף במסדרון, יישר דלתות מטבח.
הסתכל אל חדר הרחצה ונאנח:
פה צריך שיפוץ יסודי, אמר.
אם תסכים לעשות, אני אשמח, ואשלם כמה שצריך, ענתה האם, ששמה היה מרים, עובדת בגן ילדים.
יש לנו קצת כסף, אני מאמינה שיספיק, הוסיפה.
בזמן העבודה הכירו יותר.
תישאר לארוחת ערב, עבדת קשה וכנראה רעב, הציעה מרים בביישנות.
גם הילדים התעקשו שיישאר.
הארוחה התארכה; הילדים כבר הלכו לישון, והשיחה נמשכה.
אליהו מצא עצמו מספר למרים, לראשונה, על חייו. היא הביטה בו, בעיניים מלאות חמלה וחוכמה נשית אל זמנית.
למרים לא היה באמת בעל. היו לה שני קשרים שנכשלו, וכך הגיעו עידו ונועה, עם פער של שלוש שנים.
טייס סיפור לא אמיתי, כדי להגן על הילדים. קיוותה שיום אחד תסביר להם את האמת.
כאשר הלך הביתה כבר הייתה חצות, והבטיח לחזור בערב יש עוד הרבה עבודה.
למחרת הגיע שוב, הפעם הופיע במדים של טייס, עם זר פרחים ועוגה.
אבא! אבא הטייס שלנו חזר! קראה נועה ורצה לחבק אותו.
חזרתי, פשוט לא זיהיתי אתכם מיד, עבר הרבה זמן, נכון מרים? שאל, מבט מלא תקווה אל האם, והיא הנהנה בחיוך.
כך המשפחה של מרים הפכה מלאה ומאושרת.
עידו השתכנע רק אחרי זמן, אך לבסוף האמין שאביו חזר.
אליהו אימץ את עידו ונועה, ועשרים חודשים אחרי נולד להם גם בן נוסף.
חברים, אם נהניתם מהסיפור, נשמח לתגובות ולחיבוב. זה ממלא אותנו השראה להמשיך לכתוב.
