נחום הגיע לעוד קריאה אחרי יום ארוך. דלת הדירה נפתחה, ולפניו עמד ילד בן עשר ובצידו ילדה, כנראה הצעירה ממנו.
אמא תכף תגיע, תיכנס! הברז במטבח מטפטף דיווח הילד בחיוך.
נחום נכנס, תיקן את הברז והתכונן ללכת.
אבא היה מתקן בעצמו, אבל הוא טייס, הוא אף פעם לא בבית פירט הילד.
אמא הגיעה, שילמה לנחום, והילד יצא איתו ללוות אותו החוצה.
אין לנו בכלל אבא טייס! אמא שלנו המציאה את זה הילד לחש בשקט כשהשאירו את אמא מאחור.
זו הייתה העבודה האחרונה של נחום לאותו יום הבוקר הוא החליף ברז באמבטיה של קשישה בשכונת הדרים.
הוא כבר תכנן לחזור הביתה, אבל קיבל פתאום שיחת טלפון מהחברה בה הוא עובד, נחום, אם תוכל, תקפוץ לעוד כתובת לבדוק מה קורה עם ברז דולף במטבח.
כבר חצי שנה שנחום עובד באיזו חברה קטנה שעושה תיקוני אינסטלציה ונקיון, ובשאר הזמן הוא משתדל להוציא את הליפת עח שעות חופשיים.
נחום הגיע לדירה בגבעתיים, צלצל בפעמון, הילד הרציני בן העשר פתח לו את הדלת. לצידו עמדה ילדה בלונדינית, נראית בת שמונה לערך.
אין פה מבוגר בבית? שאל נחום, מופתע.
בחברה שלו ממליצים להיכנס לדירה רק כשהורים נוכחים.
אמא תכף בבית! תכנס, הברז זולג. חתכתי קצת נייר דבק, אבל זה לא ממש עוזר ואל דאגה, יש לנו כסף, הרגיע אותו הילד מהר, כאילו קרה לא פעם שהגדולים חושדים בו.
נחום נכנס. קנה את אמא תכף תגיע.
פירק את הברז, החליף גומיות.
גם הרגל של השולחן זזה והמפסק לא עובד הודיעה פתאום הילדה בצד.
אבא היה מתקן בעצמו, רק שהוא טייס. הוא טס הרחק, ולא מצליח להגיע אלינו, המשיכה וקראה בעל פה את ההסבר של אמא.
זמן קצר לאחר מכן, אמא הגיעה.
אשה נאה, בערך בת שלושים וחמש, היתה עייפה ועיניה רק התחננו לכוס תה ומיטה.
ראתה את הילדים עובדים בשיטות גרילה ומופתעת:
תראי, את כל היום רק אני אזמין אינסטלטור, אני אזמין אז כבר קראתי לבד הסביר לה הילד.
היא שילמה לנחום, והילדה לוחשת:
אל תשכח את המפסק והשולחן.
סיכמו על מחר. נחום השאיר לה כרטיס ביקור.
כשהלך, הילד נחום כבר יודע שהשם שלו מתן ליווה אותו למכולת עם השקית למחזור.
אין אצלנו שום אבא טייס! אמא ממציאה סיפורים. היא חושבת שאנחנו קטנים ולא מבינים. הרי אם היה לפחות פעם אחת היה בא, לא? וגם את כל המתנות היא בעצמה קונה ואומרת שזה מאבא. אני ראיתי אותה בוחרת את הבובה לאחותי, ביום הולדת, ואמרה שאבא שלח פלט מתן במבוכה ועצב קל.
לך תדע, אולי באמת אי אפשר לו להגיע ענה נחום בציניות קלה,
אבל מתן רק הביט בו, שותק ולא משתכנע.
בבית, נחום לא הצליח להרדם. טייס המילה הרעידה בו זיכרונות. גם הוא, נחום, היה פעם טייס.
גר בעיר הגדולה תל אביב, טס לאירופה ולדרום אמריקה. הייתה לו אשה יפייפיה שכל היום ביקשה: “נו, תפסיק לעוף, תהיה קצת על הקרקע.”
לא היו להם ילדים.
אה, אתה תבלה בעננים ואני אתקע פה עם הטיטולים?! לא, תודה!
כשאביה ואמה שלה עברו לאוסטרליה כי יש שם קרובי משפחה וים, היא נסעה איתם.
נחום נשאר. וכך, עם הזמן, השתחרר מהטייסת הגיע הזמן לנוח.
צבר קילומטרים ומעמד, הפך לפנסיונר עם קצבה מכובדת מביטוח לאומי.
עבר לגור ליד אמא במודיעין.
לא הספיק לשהות לידה חצי שנה והיא נפטרה פתאום.
שם בא המדרון; התחיל להסתובב עם חברים ממוצא מפוקפק, לשתות ולבלות משהו שלא היה אופייני לו.
עד שבלילה אחד, בחלום, אמא באה לבקר, מסתכלת עליו במבט מלא אכזבה ובוכה.
בבוקר, גירש מהבית את החברים, ניער את עצמו, עשה שיפוץ קטן בבית ואז השתעמם.
בעיון עיתון מודיעין פלוס הבחין במודעה: מחפשים בעלי מקצוע עם רכב פרטי.
נו, ננסה. משהו צריך לעשות עם הזמן.
הגמישו לו את הלוז, ונתנו לבחור ימי חופש מתי שבא.
למחרת, נחום חזר לגבעתיים בשעות אחרונות של היום.
לשביעות רצונו, אמא של מתן ואחותו שמה מעיין כבר חיכתה בבית.
נחום סידר את רגל השולחן, החליף מפסק, יישר מדף שזלג והבריג דלתות במטבח.
הציץ באמבטיה ואמר:
פה כבר צריך שיפוץ כללי!
אם תסכים לעשות, אני בפנים, ענתה מעיין, בעלת הבית. אני אסוף שקל לשקל, יהיה מספיק לשלם.
במהלך ימי העבודה התחבבו זה על זו. מעיין סיפרה שהיא גננת בגן פרחים וחיוכים.
תצטרף לארוחת ערב, עבדת פה קשה, בטוח רעב הציעה בלבול.
הילדים צהלו, משכו אותו לשולחן.
הארוחה התארכה. הילדים הלכו לישון מזמן, נחום ומעיין המשיכו לדבר.
נחום לא זכר מתי סיפר על חייו בפתיחות כזאת.
מעיין ישבה מולם, נשענת על היד, עיניה מלאות חכמת חיים וחמלה.
למעיין, כמובן, לא היה בעל. שתי מערכות יחסים כושלות, שני ילדים במרווח של שלוש שנים.
את סיפור הטייס היא המציאה כשתהיה חזקה, תמצא איך לספר לילדים את האמת.
נחום חזר הביתה בחצות, מבטיח: מחר בערב יש עוד מה לעשות אצלכם.
למחרת הערב, מעיין פתחה את הדלת ונשארה פעורת פה: נחום הגיע בחולצה לבנה, עניבה, מקטורן ישן של טייס, זר פרחים בידו ועוגת שוקולד.
אבא! אבא הטייס חזר! צעקה מעיין הקטנה ורצה אליו.
אני חזרתי, פשוט לא זיהיתי אתכם מיד, קרץ נחום,
והביט במעיין. היא הנהנה, קיבלה את ההצגה.
כך הפכה משפחתה הלא שלמה של מעיין למשפחה שלמה ושמחה.
מתן לא האמין מיד, אבל בסוף קיבל את נחום כאביו.
נחום אימץ את מתן ואחותו, ולא עברו שנה וחצי נולד להם עוד בן.
חברים, אם נהניתם מהסיפור, השאירו תגובה (או לפחות איזה לייק). זה נותן לנו כוח להמשיך לכתוב!
