מתוקה שלי, תני לי בבקשה רבע כיכר לחם, מחר אחזיר לך את הכסף. הראש שלי מסתחרר מרעב…
אבל גברת, זה דוכן לחם, לא לוקחים פה בקבוקים. את יודעת לקרוא? כתוב בבירורצריך להחזיר בקבוקים בנקודת האיסוף, לקבל שקל ואז לקנות איתו לחם. מה תרצי?
אני בכלל לא ידעתי שנקודת האיסוף סוגרת כבר ב-12 בצהריים. איחרתי. אף פעם בחיים לא נאלצתי לאסוף בקבוקים בשביל כסף. הרגשתי אובדת עצות, המשכתי ללכת ולא היה לי מושג איפה אוכל למצוא אפילו כמה שקלים.
נו, מה לעשות, אמרה לי המוכרת צריך לקום קצת יותר מוקדם. מחר בבוקר תביאי את הבקבוקים ואז תבואי לפה.
ילדה טובה, תני לי רק רבע כיכר לחם, אני ממש מרגישה חיוורת מהרעב. מחר אשלם לך.
רואים היה על המבוגרת שזו בקשה שמביכה אותה מאוד, אבל היא נשארה זקופה וגאה.
לא יכולה, ענתה המוכרת אני לא עוסקת בצדקה, בעצמי בקושי סוגרת את החודש. יש פה מלא קבצנים, אל תעצרי פה.
המוכרת פנתה לגבר שחיכה ליד הדוכן: צהריים טובים הלחם האהוב עליך הגיע. יש לחמניות משובחות עם משמש טריות, הדובדבניות כבר מאתמול.
שלום, ענה הגבר, נראה טרוד אשמח ללחם עם אגוזים ופירות יבשים, ותני לי שש לחמניות, הדובדבן דווקא בסדר.
אז משמש? שאלה המוכרת אז משמש.
הגבר לא הסתכל אפילו על האישה שעמדה לידו, גאה ושקטה, מסתכלת עליו מהצד.
המוכרת העבירה לו את השקית. הוא שלף ארנק שמן ושילם עם שטר של מאה שקל. כשעיניו עברו מעל לאישה הקשישה, נחו על סיכת דש גדולה על המעיל שלה.
האישה בכלל לא נראתה כקבצנית. הייתה לה נוכחות אינטליגנטית, החזות גאה, לבושה במעיל ישן אבל מסודר ונקי.
פנחס חזר למכונית שלו, הניח את הקניות על המושב הקדמי ונסע לכיוון המשרד.
המשרד של פנחס לא רחוק, בחולון, בקצה העיר. היה יכול לבחור במקום יוקרתי במרכז תל אביב, אבל מעדיף שלא לזרוק כסף לפח.
פנחס בנה וילה יפה ברעננה, גר שם עם אשתו ושני בנים. עוד שבועיים היה אמור להיוולד להם ילד שלישי, אז כשאמרה המזכירה נעמה שאשתו ניסתה להשיג אותו מספר פעמים, הוא קצת נלחץ.
פנחס, אשתך חיפשה אותך, הזכירה נעמה.
קרה משהו, נעמה? דאג.
פנחס שטרן היה בעלים של עסק למוצרים לבית, התחיל את החברה בשנות התשעים וכמו שישראל יודעים להסתדר, זה תפס מהר וגדל.
לפנחס היה די כסף למשרדים במרכז ולבית נוצץ, אבל תמיד חיפש היגיון ויעילות.
נועה, מה קרה? ענה לנייד.
פנחס, מבקשים שנגיע לבית הספר עומר שוב הסתבך במכות.
מתוקה, לא בטוח שאוכל לבוא, אני עמוס עד הסוף, ממשיך משא ומתן עם ספק ענק.
פנחס, לא נעים לי לגשת לבד במצבי…
לא, חמודה, את לא הולכת לשום מקום לבד. את והש bebé שלנו תישארו לנוח. אני אסתדר.
עומר חייב להבין משהו, אם לא במילים אז אולי בחגורה. סליחה, אני יודעת, לא תבוא הערב לארוחת ערב, נכון?
אהובה, אני באמת מנסה. הילדים בקושי רואים אותך, אתה נכנס כשכבר ישנים, יוצא בבוקר ולא אומר כלום.
מה לעשות? ככה זה עוד שבוע של לחץ, אחר כך ינוח קצת. מה נעשה עם הילדים כשתהיי בבית חולים?
נמצא פתרון, נשכור בייביסיטר.
אני לא רוצה שמישהי זרה תשגיח על הילדים יום שלם.
חמודה, נדבר אחר כך. שנינו עמוסים, נדבר מאוחר יותר בסדר?
נראה לי שלא אכפת לך ממני ומהילדים.
אל תגידי ככה כל מה שאני עושה זה בשבילכם, בשבילך, עומר, יונתן והנסיכה שבדרך.
סליחה, לא הייתי צריכה. מתגעגעת, קשה לי לבד.
פנחס נשאר עד מאוחר במשרד. הילדים כבר ישנו כשחזר. אשתו ישבה בסלון, חיכתה לו.
סליחה על המילים היום…
הכל טוב, את צריכה לנוח, חבל שחיכית. בואי ניכנס למטבח, אני אחמם לך אוכל.
לא רעבה, אכלתי במשרד. הבאתי באגטים עם משמש, חבל שאין בכל מקום כאלה, והלחם עם הפירות…
האמת? דווקא לא אהבנו, אני והילדים. היה קצת יבש.
באותו רגע נזכר פנחס באישה המבוגרת ליד הדוכן.
לך לישון, מחר שוב מוקדם ועמוס. נועה ניסתה לברר, הכל בסדר בעסק?
כן, הכל בסדר. אם אצליח לסגור את העסקה ההיא, יהיה מדהים.
נראה לי שאתה פשוט עייף.
זה לא זה… את יודעת, פגשתי היום אישה ליד דוכן הלחם והפנים שלה כל כך מוכרות לי, אבל לא זוכר מאיפה. היא לבשה את הסיכה ההיא… לא עוזב אותי.
פנחס היה מהאנשים שתמיד עוזרים. ליבה של האישה הזאת לא הפסיק להטריד אותו, בעיקר כי היא נראתה מוכרת כל כך.
למחרת הגיע מוקדם למשרד וניסה להתרכז בחישובים.
פתאום קפצה לו לראש זה רבקה מזרחי? נזכר בזכות הסיכה והמעיל. לא ראה אותה 17 שנה. היא השתנתה מאוד.
רבקה מזרחי הייתה המורה למתמטיקה האגדית בביהס. היא התחתנה מאוחר, בגיל 38, נולדה לה בת חולנית שנפטרה בגיל שלוש. אחרי האסון, נפרדה מבעלה ושמה את כל הלב בתלמידים שלה.
פנחס בא ממשפחה קשה, גדל אצל סבתא אחרי שהוריו נהרגו בתאונת דרכים. תמיד רצה להצליח בזכות עצמו. רבקה הייתה המורה שאהבה אותו הכי הרבה.
היה עוזר לה בגינה, והייתה מזמינה אותו לאכול אצלה, אבל הוא סירב. הייתה מציעה לו לעבוד קל ואז מזמינה לארוחה לשולחן.
היא הייתה אופה לחם בתנור ישן, שמחה שאין לאף אחד אחר תבנית כמו שלה.
הייתה חותכת לו חצי כיכר שתיקח לסבתא, אם כל כך טעים, שתיהנה גם היא.
פנחס הלך לאיבוד בזיכרון, שכח מהמשרד. ידע שבית ההורים שלה נהרס ובמקומו עכשיו בניין גבוה, אז ביקש עזרה מחבר משטרה תוך שעה ידע בדיוק איפה גרה.
רק שלא היה לו זמן באמצע כל המשימות, אז דחה את הביקור למוצש.
בערב סיפר לאשתו על רבקה.
נועה, חשבתי הרי רבקה אישה חרוצה, את חיפשת מישהי שנוכל להשאיר איתה את הילדים כשתהיי בבית חולים. לא מגיע לה להרגיש לבד, שהיא נתנה לי כל כך הרבה בילדות. אולי נקבל אותה אלינו? הילדים לומדים ממנה יותר מכל בייביסיטר.
בטח, פנחס, תזמין אותה לגור איתנו. אולי תצליח אפילו לשכנע את עומר להפסיק להשתולל.
את לא מכירה אותה… לרבקה יש כוחות שכנוע.
ביום ראשון כשסוף סוף מצא פנחס שעתיים פנויות, הלך עם זר פרחים לביקור.
לחץ על הפעמון, רבקה פתחה את הדלת. לפניו עמדה אישה עדינה, עייפה, עינייה כמעט כבויות.
שלום רבקה, זה פנחס שטרן למדתי אצלך לפני 17 שנה.
כן, אני זוכרת. כבר ראיתי אותך מהדוכן. אני אף פעם לא שוכחת פנים.
מצטער, הייתי טרוד ומכונס בעצמי, לא זיהיתי מיד. לא נבוכת ממני שם?
רבקה דמעה, פנחס הביך את עצמו, הושיט לה את הזר.
תודה, שנים לא קיבלתי פרחים, מאז שפרשתי מההוראה לפני ארבע שנים. לא מצאתי עבודה מאז.
אין לי אפילו להציע תה, הביטוח הלאומי נכנס עוד יומיים.
באתי להזמין אותך אלינו. הבית שלנו גדול, אשתי והילדים שמחים לקבל אותך. את יכולה להיות האורחת שלנו, או אם תרצי, חלק מהמשפחה.
פנחס, אני לא רוצה להיות עול, גם ככה לאישתך זה מוזר…
שטויות! דיברתי איתה היא בעצמה רצתה להכיר אותך. הילדים שלנו צריכים בדיוק מדריכה וחינוך כמו שיש לך. מי יודע, אולי תגרמי לעומר סוף סוף לחדול מכות? תסכימי?
בעזרת השם אצליח אמרה שנה הבאה אני בת שבעים, עדיין לא מאבדת תקווה.
יאללה, ארוזי תיק, תבואי איתי.
מאותו יום רבקה הפכה לבת בית אצל משפחת שטרן. נועה לא הפסיקה להתפעל ממנה החכמה, הנינוחות, הדאגה. החברה הטובה של כולם.
שבוע וחצי אחר כך, נולדה בת, קראו לה וידי. בזמן שנועה נשארה בבית החולים, שני האחים, עומר ויונתן, בילו בשמחה עם רבקה. היא בשלה להם אוכל טעים, עזרה בלימודים ובעיקר חיבקה אהבה.
פנחס ונועה נרגעו הילדים בידיים טובות.
עומר, שכבר היה לו שם של שובב, לא הצליח לעמוד מול החיוך השקט של רבקה, ולא היה צריך אף פעם להרים עליו את הקול. היא באמת ידעה לשכנע.
יום שישי הגיע, ופנחס נסע לאסוף את נועה והבת הביתה.
התגעגעתי כל כך! קיבלה נועה את הבנים בחיבוק.
היה אחלה, אמא! ענה יונתן.
אמא, אפינו עם רבקה חלה! קרא עומר.
היה טעים, אבל היא אומרת שבתנור רגיל זה לא כמו פעם, אצל סבתא. הלחם הכי טעים זה מהתנור של פעם…
