אביטל, האם איתן כבר סיפר לך? שאלה חמותו, רות. שמעי! יגיעו עד עשרים אורחים, ולכן נתחיל להכין את האוכל בערב. אני אגיע מוקדם, בערך בשעה שש.
מה? בערב? חייכה בעייתית בת זוגו, קתיה. לא הסכמתי לכך.
החכי רגע. עדיין לא סיימתי. איתן כבר שלח לי רשימת מצרכים, והוא הבטיח לרכוש את הכל.
איתן תמיד עזר לאחותו הגדולה, שירה. עד שלושים למולדת היא כבר התחתנה פעמיים והתגרשה פעמיים, ובכל פעם האשמה הייתה על בעלה «הוא לא היה מתאים». אמא שלהם, רות, חזרה מאז ילדותה על בנם:
צריך לעזור לאחות.
ואיתן אכן עזר. במזומנים כששירה «זמנית» נאלצה להישאר בלי עבודה, בתיקונים בדירתה המושכרת, ובמעברים אינסופיים של חפצים אחרי כל גירושין.
ולאחר זמן מה הוא נישא.
קתי, אשתו, סבלה ראשונה. אבל כשהיא ביקשה לשירה לשנה האחרונה «למספר ימים» את הרכב שלה משום שהרכב «איבד תפקוד», קתיה ברכה בטון רך אך נוקב:
איתן, אולי זה מספיק? גם לנו צריך רכב בסופ״ש. חשבתי שהיה לנו תכניות
ומה אפשר לעשות? הליכה ברגל?
לא. אל בית ההורים של ההורים שלי לא ניתן ללכת ברגל. הם אספו עבורנו שני דלי מלפפונים. חשבתי ששמעת כשדיברתי על זה.
כן שמעתי, אבל את מבינה לשירה מצב חירום.
שוב? מה בדיוק?
בדיוק לא יודע, מתלבט איתן, אבל היא צריכה יותר מזה.
לא, איתן. הפעם זה לא יעבור! או שתאמר נואש לאחות או שתקנה לי רכב. נמאס לי לנסוע באוטובוס, כשאתה עם רכב יכול להביא אותי לאן שצריך.
פעם ראשונה איתן חשב להתקשר לשירה כדי לסרב, אבל רות מיד חזרה על הדברים:
אתה מתכוון לזרוע את אשתך למען האחות? היא לבד! מי יעזור לה חוץ ממך?
ואיתן חזר לעזור, למרות הריבים עם קתיה. כמה ימים הם לא דיברו, ובסוף איתן לא הסבול:
למה אתה שותק?! נעלמת?
באמת? לקח לך שלושה ימים להבין זאת? קתיה נזפה.
פשוט אני לא מצליח להבין למה
קטי צחקה בחוסר הבנה:
באמת? לא מבינה? האחות שלך לקחה אותך לכל סוף שבוע, כי היא הייתה צריכה להגיע לבית נופש של חברה. חשבתי שתסיע רק אותה, ובמקום זה נשארת שם יומיים. זה לא מטריד אותך?
מה צריך להדאיג? אולי כמה משקאות. היה שם הבחור לשעבר שהיא ידעה, נדרש לחגוג משהו. למה הייתי צריך לנסוע? זה היה מגוחך.
היית יכול לפחות להתקשר.
גם את יכולת, קרא איתן.
התקשרתי! רק הטלפון שלך היה כבוי. תארי לעצמך? חשבתי איפה הבעל. הוא פשוט החליט לקחת הפסקה ממני, התנפל קתיה.
אל תמציאי, השיב הוא במרידה והצביע שהטלפון מצלצל.
איתן יצא למרפסת ותפוס את השיחה רק שם, יודע שהאישה לא תסבול עוד שיחה עם האחות.
היי, אחי! קראה בשולחן השיחה שירה. יש לי יובל בעוד שבועיים! שלושים שנה! מבין?
איתן העביר מבט זהיר לקתיה, שעדיין מזיגה מרק.
אז מה את רוצה? שאל.
איך אתה מבין אותי מיד! צחקה שירה. רוצה לחגוג אצלכם בבית! יש לך סלון גדול. במקומי הדירה המושכרת קטנה והבעלים יזעמו. ובמסעדה זה יקר.
אולי נלך לקפיטריה? אני אוסיף לך מה שאתה צריך.
אתה משוגע?! תזחת שירה. זה יובל! אתה רוצה שאני אחלק עלות שכירות כשיש לך בית משלי? ובסוף תשלם לי גם. אני לא בת מיליון.
אתן קודם אדבר עם קתיה. זה גם הבית שלה. אולי יש לה תכניות משלה.
מאוחר מדי! קראה האחות. כבר הודעתי לכולם שהחג יהיה אצלכם. פנה את הדירה כל היום, טוב? אמא תבשל הכל.
איתן נשף וכיסה את פניו ביד. בזמן שהוא מנסה למצוא מוצא, הטלפון צלצל שוב, הפעם הודעה מהאם:
שירה אמרה להכין תפריט. הנה רשימת המנות. צריך גם לקנות מצרכים. תגיד לקתיה לעזור, וגם תעזור במטבח.
באותו רגע קתיה, שלא ידעה על היובל, נחתה בכיסא עם הטלפון, מתכננת לצפות בסדרה האהובה עליה. כשאיתן נכנס לחדר, מבטו למטה, היא מיד הבינה.
ומה הפעם? שאלתה ברוגע, עצרה את הסדרה.
קטי, שמע לשירה יובל, מבינה? שלושים שנה. את יודעת זה תאריך. היא רוצה לחגוג.
קתיה הרימה ראש.
טוב, שירה תחגוג. מה אנחנו חייבים לה? היא חייכה.
איתן גרד בשרשרת.
העניין לא רק בזה. היא רוצה לחגוג אצלנו.
מה?! קתיה קמה מהכיסא. חכה. אצלנו בבית?
כן, רק ערב אחד. היא אומרת שהמסעדה יקרה ובבית שלה קרוב
והנה? אתה מסכים?
אמרתי שאדבר איתך קודם! אבל שירה כבר הזמינה את כולם. אמא כבר מכינה תפריט
קטי עצמה, תנשמה עמוקה.
איתן. אתה בטוח שאתה בןבוגר? או רק מרחיב את רצונות של שירה?
מאיפה אתה מתחיל?
מתחילה? קתיה הראתה לו בטון של אירוניה את הטלפון. ואף אחד לא קרא לי? זאת הדירה שלי, לא תחנת ביניים של קרובי של בעלך. שירה רוצה לחגוג בבית שלי, אני צריכה לעזור לה, וגם לאמא שלך ואתה לא שאלת אפילו?
באותו רגע הטלפון של קתיה צלצל.
אוי, וזו הפיניקה, חייכה. אמא שלך, הניפה את הטלפון אל פניו של בעלה.
אבטלה, איתן כבר אמר לך? חזרה חמותו רות. תשמעי! יהיו עד עשרים אנשים. נחליף להכין בערב. אגיע לפני השעה שש בערב.
מה? בערב? חייכה קתיה בחוסר אמון. לא חתמתי על זה.
החכי. עדיין לא סיימתי. איתן כבר יש לו רשימת מצרכים, הוא הבטיח לקנות הכל.
נניח קתיה קראה. ואיך נשלם? מאיפה נקבל כסף?
איתן הבטיח לעזור, חזרה רות בקצרה.
אז אתם רוצים להפוך את הדירה שלנו למסעדה, והחשבונית תצא עלינו? קתיה לא נשארה שקטה.
שירה איננה זרה! קשה רק יום אחד לעזור במטבח, לחתוך ירקות, סלטים, כריכים אתה האמא של הבית!
רות וולדימירבנה, קתיה קטעה, רק עכשיו שמתי לב לחג. לא נתתי אישור לחגוג את יולדת שירה בדירתי.
את אומרת “הדירה שלי”. אתם שניים, אתם זוג! הכל משותף! חזרה החמות.
אל תאמרי. אם הייתה הדירה של איתן, אולי היית אומרת אחרת. אז הייתי רק מקבלת רווח.
הפסיקי לשקר. זה הסוף. עד שישיביום צריך לקנות הכל, סגרה רות והפסיקה.
מה זה היה? שאלה קתיה את בעלה אחרי הצלצלות קצרות.
די לשחק קורבן! בתור אחרון, איתן אמר. אמרו לך שאת לא צודקת. קבלי את הטעות ותפסיקי להתנגד.
קתי נרגשה, הלכה אל הארון, שלפה תיק ספורט גדול, חפצה בחדר השינה, פקדה במדף ומתחילה לסדר חולצות וג׳ינסים של איתן.
בינתיים איתן חשב שמנצח. פתח בקול רמקור את המקרר, הוציא בקבוק בירה, נחת על הדלתות והלך לסלון, שבו ישב מול הטלוויזיה כאילו שום דבר לא קרה.
הוא חשב שקטיה “תתקרר”, וכי הכל יחזור כרגיל. אולי תתלונן מעט, ואז תתאזן. אפילו הפעיל משחק כדורגל, מצפה שקטיה תבוא ותזמין אותו לארוחת ערב. אבל הוא טעה.
חצי שעה מאוחר יותר קתיה עמדה במעדר עם תיק ביד, ולצידה תיק ספורט מלא בבגדי גבר. איתן יצא מהסלון לכיוון המקרר, אבל נפל בעיני קתיה.
מה זה? קילק. איזה תיאטרון זה?
קטי הביטה בו קרה:
זה לא תיאטרון, איתן. זה הסיום. לא ארצה יותר להיות צל בחיי, משמשת בתהום של הדירה שלי ובקול של אמא ואחותך. אם אתה רוצה להיות בןאדם טוב, חזור לאמא. תכננו יחד לחג. אני בטוחה שהיא תיתן לך פינה בסלון שלה.
את רצינית? עבר צעד לעבריה. אני לא אשוב.
בכוונה רצינית, הנהנה קתיה. לא רוצה שתחזור. סבלתי הרבה עד שהפניתי שאלות לעצמי. מספיק לי. אם שלושה שנים לא למדת לכבד אותי לא יהיה יותר טוב.
קתי את לא יכולה להרוס את זה ברגע אחד! קרא.
אי אפשר להרוס מה שכבר נפל.
איתן חייך, עדיין לא תפס מה קתיה קבעה.
ואז, הוסיפה קתיה, כל החולצות והג׳ינסים שלך כאן. אתה לא חייב להודות. צא עכשיו.
הוא רצה לומר משהו, אבל קתיה פתחה את הדלת. איתן נעמד עם כעס בעיניים. לחיו אדום, לשפתיו לחוץ. הוא עדיין קיווה שקטיה תיכנע, אבל השלווה שלה רק גרמה לו לחרוף יותר.
אחלה! קרא. חושבת שתמצא מישהו טוב יותר? אנשים כמוני עדיין יש.
קטי חייכה מרושעת ופסעה אחורה:
אנשים כמוך? בהחלט אפשר למצוא והאלוהים יברך.
אתה תתחרט! צעק איתן, תופס את התיק. תתכריע על הברכיים כשתגלה שאין אף אחד שירצה לדבר איתך! בלי אותי אתה אף אחד!
אם “אף אחד” הוא מי שחי בדירה משלו, עובד, לא משמש קרובי משפחה של בעלו ולא סובל עלבון, אז אני שמח להיות “אף אחד”.
איתן הלך, וקתי נשארה לבדה. היא נשמה עמוק, הלכה אל החלון, משכה הוילון והביטה איך האוהב לשעבר מכביס את תיקו למזוודה של מונית ברגל.
עברו כמה חודשים.
תהליך הגירושין היה קשה. איתן ניסה להציג את קתיה כחמודה וחסכונית. הסכסוך העיקרי היה על הרכב שנרכש בנישואיהם. הוא טען ששילם במלואו, וקתיה רק השתמשה בו.
כבוד השופט, אני מרוויח את כל ההשקעה, הרכב על שמי! טען. אשתי לא קיבלה אפילו שקלים!
קתי פקדה את תיק הניירות, הציגה על השולחן תדפיסי בנק, קבלות, והסכם מקדים על תשלום מקדמה שחתמה.
אני לא תובעת חלקו, אבל גם אינני עומדת לוותר על שלי, אמרה קרירה.
בית המשפט נשאר בצד הצדק.
איתן נזעם. הרכב הפך בעיניו ל«שלו». עכשיו היה צריך למכור ולחלק את הכסף. הוא יצא מאולם בית המשפט בפנים שחורים מזעם.
בביתו חיכתה לא תמיכה, אלא סערת תלונות.
אתה טיפש? צעקה רות. תן לה את הכל! רכב! דירה! לפחות קבלי עו”ד טוב!
ולא רק זאת, איתן לקח הלוואה כדי לשלם על חגיגת היובל של שירה במסעדה. עכשיו היה לו פינה קטנה מיטה בחדר של רות.
קתי, אחרי זמן רב, ישנה שלווה. היא החליטה: היא עדיין צעירה כדי לא להיקשר למישהו כמו איתן. סביב יש מספיק גברים טובים העיקר להבין מתי מי הוא.
