הקולגות והחברות של סבטלנה קינאו לה – היא כישפה גבר בוגר ועשיר. אנדריי, שהיה מבוגר ממנה בחמש עשרה שנה, ניהל את החברה שבה עבדה.

לקנאה בין הקולגות והחברות של עדי לא היה סוף היא הצליחה להקסים גבר מבוגר, מוצלח ובעל ממון. רון היה מבוגר ממנה בחמש עשרה שנה וניהל את החברה בה עבדה.
רק הגיעה לכאן וכבר מתחתנת עם הבוס, התלחשו מאחורי גבה.
מהרחוב ישירות למלכות.
בדיוק ככה.
עדי כלל לא רצתה לחשוף את מערכת היחסים עם רון. הם התחילו לצאת עוד לפני שהגיעה לראיון עבודה בחברה. למעשה, היא לא ידעה בכלל שרון הוא המנכ”ל וניגשה לראיון כמו כל אחת אחרת. בסופו של דבר, קיבלה את התפקיד כמעט מיד, ורון טען בכל תוקף שלא היה מעורב בהחלטה; מחלקת משאבי האנוש בחרה אותה לפי קורות החיים והניסיון שצברה.
בהמשך, כשהבינה מי הוא רון, ביקשה ממנו לשמור את היחסים ביניהם בסוד. אבל אין דבר כזה סוד בחברה כזאת; מהר מאוד התחילו הרכילויות, ואף אחד כבר לא טרח לשמור בבטן את דעתו על הבוס האלמן והצעירה היפה.
עדי מעולם לא התרברבה ביופיה, הייתה בטוחה שמגיעה לה התפקיד בזכות כישוריה ולא בזכות עיני תכלת. אבל המסביב חשבו אחרת.
עוד לא עברה שנתיים מאז שנפטרה יעל, וכבר הוא מתכוון להתחתן.
יעל ז”ל הייתה בעלת החברה והאישה הראשונה של רון. אחרי עשר שנות נישואין, היא נהרגה בתאונה ומורישה לרון את הנכסים והעסק.
רון הפך בן רגע ל”רווק המבוקש”, ובהתחלה הסתגר בתוך עצמו, נראה מורכב ובודד, וזה רק עורר את סקרנות הנשים סביבו.
איזה גבר נאמן…
כמו ברבור! נאנחו והביטו עליו רוב הנשים בעיניים עגומות.
רון לא היה חייב לבבות או דוגמן, אבל חשבון הבנק שלו קסם למה שנקרא “ציידות”. אבל עדי, מבחינתה, אהבה אותו דווקא מסיבות אחרות לגמרי.
הפגישה שלהם הייתה מקרית ומביכה הוא דחף לה עגלה במכולת, קרע לה את הגרביונים והשחית את הנעליים. ואז גם גער בה על כך שנדחפה בתור.
עדי ענתה בחריפות, והוא, נבוך, שילם על הקניות שלה ורדף אחריה במרכז המסחרי כדי להתנצל.
בבקשה, סלחי לי, היה לי יום קשוח, התחנן רון. אפשר לעזור לך עם השקיות?
תודה, יש לי אוטו, אני אסתדר, השיבה עדי.
בפועל, לא היה לה שום אוטו. היא רק המתינה שרון יתרחק ואז הלכה לתחנת האוטובוס. אך רון בדיוק נסע באותה דרך, ראה אותה מחכה, ועצר לידה.
תעלי,
תודה, עזוב.
אני לא זז, עד שתיכנסי, אמר בנחישות וגרם לכל העומדים בתחנה לשכנע אותה להפסיק לעכב אותם.
בסוף, נכנסה לרכב.
רון התגלה כאיש נעים ושקט כשלא התפרץ על הרגליים. היא אפילו חשבה שיכלו להיות ידידים אם היו נפגשים אחרת. אבל רון רצה הרבה יותר. זה היה נדיר מבחינתו להיפתח למישהי מאז מותה של יעל הוא חשב שלעולם לא יפגוש מישהי מתאימה, ופתאום הופיעה עדי, כל כך שונה מיעל.
היה בה משהו שתפס אותו. הוא גילה את כתובתה והתחיל להגיע יום-יום, מחכה לה ליד הדלת. לבסוף היא נכנעה ויצאה איתו לדייט, ולאחר מכן הגיעה לעבוד בחברה שלו. צירוף מקרים? הלב ידע שכן.
רון לא ממש התרגש מהרכילויות. הוא היה מאושר ולא הסתיר זאת. לא פיזר עליה מתנות יקרות, אבל לא החסיר ממנה דקה של תשומת לב.
עדי אהבה את הדרך בה הביט בה, ונהנתה מהדירה הגדולה במרכז תל אביב, מהאוטו החדש והעתיד הבטוח שהבטיח לה. מהר מאוד עברה לגור איתו, והכירה את אמו, שרה אלקראוי.
שרה הייתה אמא צנועה, מקשיבה לבנה בכל. אחרי מות יעל, עברה להתגורר איתם, ניהלה את הבית, בישלה, נקתה, דאגה לכביסה.
גם כשעדי נכנסה לבית, שרה המשיכה לתפקד כך, מה שלא הפריע לעדי. היא לא ניסתה לתפוס את תפקיד המנהלת הביתית, ואכלה בשמחה את מה ששרה בישלה. הכול זרם עד שרון החליט להציע נישואין.
מה שהפריע לעדי היה, שגם אחרי מותה של יעל, רון המשיך לענוד את טבעת הנישואין.
אני מרגיש שעדיין יש לי חיבור ליעל, הודה בפניה.
היא ביקשה שיניח לטבעת.
טוב… היסס רון, אם זה מפריע לך, אני אוריד.
אתה הרי לא נשוי, ואני לא מוכנה לצאת עם גבר נשוי, הסבירה.
הוא הניח את הטבעת ושכח ממנה בינתיים. כשהחליט להציע לה, שלף מהכספת קופסה ובה אותה טבעת מיוחדת עם יהלום ענק ירושת משפחתו.
במקום להתרגש, עדי כמעט נחנקה מהיין כאשר מצאה את הטבעת בכוס.
תתחתני איתי, אמר ושלף את הטבעת, אבל עדי התרחקה.
לא.
מה זאת אומרת לא?!
אני לא אלבש את הטבעת הזאת.
זו טבעת משפחתית! את מבינה כמה זה עולה?
לא מעניין אותי המחיר. אני לא מוכנה לשים על עצמי את מה שלבשה אשתך המנוחה.
למה?
כי זה סימן רע!
אל תהיי ילדותית!
אולי אלבש גם את השמלה שלה, כמו שאמא שלך סיפרה ששמרתם?
שמלה אפשר לקנות. אבל הטבעות, אלה יחידות במינן. תראי איזו עבודה! איזה זהב!
אני לא רוצה מתנה מיד שנייה. וגם לא רוצה לראות את זה עליך, הביטה בטבעת הישנה שלו. אתה יודע בדיוק מה דעתי על זה.
זאת ההחלטה הסופית שלך? שאל בעצב.
כן. אני מצטערת, קמה והלכה. הערב נהרס.
נראה לי שצריך לעשות הפסקה, אמר רון.
גם אני חושבת.
עדי יצאה, והוא לא עצר אותה. המוזיקה נמשכה, האוכל הוגש, והטבעת נשארה סגורה בקופסה.
במשרד ניסתה עדי להימנע מרון, וגם הוא הסתגר בלשכה. בערב חזרה לבית הוריה. הם עודדו אותה להיפרד ממנו ולחפש בחור בגילה.
את יפה וחכמה! מה את צריכה גבר אלמן ומבוגר כל כך?
עדי שתקה. היא לא ידעה מה נכון. מצד אחד רון היה בן-זוג מצוין, מצד שני, הקרבה שלו לעבר הפחידה אותה.
המצב המתוח נמשך כמה ימים. רון לא התקשר, עדי לא יזמה קשר, ובהמשך לקחה ימי מחלה בגלל הרגשה רעה. במשרד התחילו שמועות שהם נפרדו, והמצב רק הוחרף כשרון הגיע לעבודה חמוץ ועצבני והתפרץ על כל הסובבים, כולל אמו.
שרה ניסתה לגשש לדבר איתו על עדי, אך ספגה יחס עוין ומתחמק.
זה לא מצא חן בעיני אם אוהבת שראתה את בנה סובל. לבסוף, תחמושת אחרונה, היא נסעה בעצמה אל עדי.
שרה?! עדי נדהמה.
שלום עדי. מה שלומך?
קצת חולה, ענתה.
בגלל זה את גרה עכשיו אצל ההורים? שלא תדביקי אותי? חייכה בשובבות.
לא רק הסמיקה עדי.
תחזרי. רון משתגע בלעדייך.
לא רואים את זה.
הוא גאוותן. אפילו לי לא הסביר מה קרה. את אוהבת אותו, נכון? שאלה ברכות.
הוא רוצה שאענוד טבעת שבעבר ענדה אשתו.
כל הבעיה היא רק בטבעת?
צריך להיפטר ממנה, למכור, להתחיל משהו נקי. לא יכולה לחשוב שכל האנרגיות שלה עוברות אלי.
אני מסכימה איתך, אמרה שרה. רון כנראה עדיין אוחז בעבר, למרות שאת חשובה לו.
על ישן אי אפשר לבנות חדש. תודה שבאת, שמחתי לראותך.
שרה קמה בלב כבד. היא ראתה את הבן שלה ואת עדי מתקשים לוותר על העבר.
סוף השבוע עבר, ועדי הייתה צריכה לחזור למשרד. היא בכלל לא רצתה לראות את רון, לא ידעה איך תתנהג. כל הזמן הזה לא התקשר. היא נעלבה, ובסוף החליטה להגיש מכתב התפטרות, ולנסות מזלה במקום אחר.
רון חתם על המכתב, לא הוציא מילה, ישב קפוא מול שולחנו כאילו בלע לימון.
את אדם בוגר, אבל מתנהג כמו ילד, שחררה בדרכה החוצה.
את אשמה! אף אחת לא דחתה אותי מעולם…
עדי לא שאלה. היא ראתה שהמעשה שלה נכון על אצבעו של רון שוב נצצה אותה טבעת ישנה, כשחתם על עזיבתה.
“פעלתי נכון. הוא לא ייפרד מהעבר לעולם”, חשבה תוך כדי שהיא אוספת את חפציה. כאב ירד מליבה, והפעם הייתה שלמה עם ההחלטה שלה. רון המשיך להיעלב, לא מבין איך העזה לא להסכים להצעה של אחד הגברים הכי מבוקשים בתל אביב.