איך ודיק הכיר את החברה שלו לאמא שלו…

– אמא, זו החברה שלי, נועה… – ניב ניסה להישמע כאילו זה דבר שבשגרה, אבל קצת התרגשות בכל זאת התגנבה לקולו. – ואנחנו… זאת אומרת… אנחנו… אממ… טוב, את יודעת…
– כן, מה שאתה רוצה אני כבר מזמן יודעת… – אמא בחנה את בחירת ליבו בעיון. – אבל האם נועה רוצה את אותו הדבר? נועה, את מכירה את הבן שלי מספיק טוב?
– בטח שמכירה, – ענתה הכלה לעתיד בפשטות בלי להתבייש. – את כל פינות הנפש שלו.
– מה זאת אומרת? אמא הופתעה עד כדי כך שעברה ללשון רשמית. בנות אומרות ככה?
– מה הבעיה? יש בעברית ביטוי כזה “מכירה אותו מבפנים ומבחוץ”. אבל עזבי רגע את ניב. הגיע הזמן להכיר אותך יותר לעומק. אולי בכלל לא נסתדר אחת עם השנייה.
– למה הכוונה? – שאלה אמא בחשדנות.
– פשוט כי שנינו נאלץ לחכות ערות יחד עד שניב יחזור מה”הרפתקאות” שלו ואולי אפילו נקשיב יחד לנחירות שלו כשהוא חוזר מהבילויים.
– מה אני קשורה? אמא ניסתה להחזיר את היוזמה אליה. אתן הרי תשנו בנפרד… נכון?
– כן, אבל תדאגי לי מעבר לדלת, נכון? כל האימהות כאלה.
– רגע… מה אתן מדברות שם עלי? ניב קטע את השיחה המשונה.
– תשתוק רגע! ענו השתיים בקול אחד.
– בכל מקרה, לאה, רציתי לברר את מרביצה? כי ניב מסרב לספר לי אמת בעניין הזה.
– מה זאת אומרת מרביצה? – אמא פערה עיניים. – נשים רבות עושות כך?
– ויש כאלה, – חייכה נועה. – יש נשים שבעליהן ממש פוחדים מהן.
– אוי ובוי… – אמא כיסתה את פניה. – אילו ביטויים… אילו סיפורים…
– עזבי… – נועה פנתה אל חמותה לעתיד בלב שלם. – תודי, לפעמים גם את רצית “להוריד” פליק קטן לאיש או לבן?
– טוב… – אמא כמעט הודתה, אבל התעשתה מיד. – לא. בחיים לא.
– מעריכה שאת מנסה להיראות תרבותית, – חייכה נועה, – אבל אני לא מאמינה. הרי לגדל בן כמו ניב זה דורש סבלנות של מלאך. אגב, כשהיה קטן, נתת לו מכה קטנה בטוסיק עם חגורה?
– ממש לא! – הפעם אמרה את האמת.
– רגע… – נכנס שוב ניב לשיחה, אבל שוב שמע:
– תשתוק רגע!
– היית צריכה לתת לו לפעמים, לאה… – נועה ליטפה את ניב על הגב כזו ישבן שאוהבת להסתבך, חבל לנסות לשמור עליה רחוק מההרפתקאות. בכל אופן, הבן שלך טוב. עוד אפשר לכוון אותו בדרך הנכונה. אגב, לאה, נכין יחד תה? בשיחה על תה הכל נפתח, ואפילו הבאתי עוגה…
בערב, כשחזר אבא מהעבודה, לאה הכריזה בנוכחות הבן:
– יקירי! ניב סוף סוף עומד להתחתן!
– וואו! לא ייאמן! הרים האבא גבה בשמחה.
– תירגעו… אני עוד שוקל… – מיהר ניב להבהיר.
– הפעם לא תברח, – אמא הביטה עליו בתקיפות. או שאתה מתחתן, או שאני מאמצת את נועה כבת.
– אמא, יש לה הורים, – לגלג ניב.
– אז אני אחזיר אותך ללניאדו, ואומר שזאת טעות וזה לא הבן שלי… אבא שלך יתמוך.
– אם צריך אני נשבע! הנהן האב בחגיגיות והראה אגרוף לְנִיב…