אמא, זו החברה שלי, שיר… ניר ניסה להגיד זאת כאילו בדרך אגב, אבל ההתרגשות בקולו לא הצליחה להסתתר. ואנחנו רוצים… זאת אומרת… את יודעת… להמשיך הלאה…
ברור… אני מזמן יודעת מה אתה רוצה… אמא סקרה בעיון את הבחירה של הבן שלה. אבל מי אמר שגם שיר רוצה את אותו הדבר? שיר, את מכירה אותו טוב?
בטח, ענתה הנבחרת העתידית שלו בביטחון מלא. אני כבר קוראת אותו כמו ספר פתוח.
מה אמרת? אמא עברה ל”את”, מרוב בלבול. בנות בכלל מדברות ככה?
מה הבעיה? זה ביטוי ידוע בעברית “לקרוא מישהו כמו ספר פתוח”. אבל למה לדבר על ניר? אנחנו צריכים להכיר אחת את השנייה טוב יותר. אולי לא נדע להסתדר כמו שצריך.
למה את מתכוונת? שאלה אמא בהפתעה.
כי תכלס, את ואני נצטרך לשבת יחד בסלון כל לילה, לחכות שניר יחזור מהחברים שלו, ולהקשיב שנינו לנחירות השיכורות שלו.
מה הקשר אלי? אמא ניסתה להשיב את השליטה. אתם הרי תישנו בחדר נפרד… אני מקווה…
אבל את תהיי ערה ליד הדלת, דואגת… כולן עושות את זה, כל האימהות הישראליות.
אהה… רק רגע… ניר הביט בשתיהן בתדהמה. מה אתן מדברות עלי בכלל?
תשתוק! ענו להן בקול אחד.
תגידי, אסתר, אני רוצה לדעת, את מרביצה? כי ניר לא מוכן לספר לי על זה.
מה זאת אומרת מרביצה? אמא פערה עיניים. נשים בכלל מרביצות?
ועוד איך, חייכה שיר בזווית הפה. יש כאלה שמכניסות לבעל שלהן… אשכרה הנוקיה לא תחזיק מעמד.
אוי לריבון עולם… אמא כיסתה לרגע את הפנים בידיים. אילו מילים… איזו פתיחות…
יאללה, די כבר… שיר לחשה לאמא של ניר במבט אמפתי. תודי. אף פעם לא רצית להגיב לבעלך או לבן שלך?
נו… אמא כמעט וחשפה הכול, אבל התעשתה מיד. לא. אף פעם.
אני מעריכה את הרצון שלך להיראות אלגנטית, צחקה שיר, אבל מה לעשות, קשה לי להאמין. הרי איך אפשר להיות אמא של ילד כמו ניר ולא לרצות פעם אחת להנחית איזה פליק? דרך אגב, בתור ילד נתת לו פליק על הטוסיק?
בוודאי שלא! והפעם אמרה אמא אמת.
הי… התערב שוב ניר, אבל שתי הנשים שוב קטעו:
תשתוק!
חבל שריחמת עליו, אסתר… שיר ליטפה לניר את הגב התחתון בצחוק. טוסיק כזה שמחפש צרות צריך לקבל בדיוק מה שמגיע לו… אבל האמת? יש לך בן טוב. עוד אפשר לכוון אותו למסלול הנכון. דרך אגב, אסתר, אפשר תה עם עוגה? עם תה אין על השיחות בארץ. אפילו הבאתי עוגת גבינה…
בערב, כשיוסי חזר מהעבודה, אסתר בישרה לו מול ניר:
יוסי! ניר שלנו סוף סוף עומד להתחתן!
וואלה?! פשוט לא ייאמן! התלהב האב.
תרגעו… אני עוד מתלבט, תיקן אותם הבן.
לא, נירוש, אמרה האם בטון החלטי. הפעם אתה באמת מתחתן. ואם תשנה את דעתך, אני מיד מאמצת את שיר לבת.
אמא, היא לא יתומה, חייך ניר. יש לה הורים.
אז אין בעיה, ענתה אמא בקשיחות. במקרה כזה אני אחזיר אותך לבית היולדות, ויטענו שדחפו לי ילד לא שלי… ויוסי יתמוך בי.
אם צריך אמתין בחוץ עם שושנה, האחות הראשית, ואשבע שזה נכון! חייך האב והראה אגרוף לבן…
